"זה" * *

בשנת 1990 עלתה למסכי הטלוויזיה, מיני סדרה ידועה בשם- "IT" ובעברית "זה", עפ"י ספרו של סטיבן קינג, מחבר ספרי המתח והאימה הידוע והפורה. די אם אזכיר לצופים כי רבים מספריו עובדו לקולנוע ולטלוויזיה ובניהם: "הניצוץ" ו-"חומות של תקווה" המצוינים, "קארי", "אני והחברה", "מיזרי", "גרין מייל" ועוד. או אז, ישבתי דרוך וצפיתי במשך שלוש שעות ויותר במיני סדרה. באותה תקופה לא היו הרבה ערוצי טלוויזיה כמו שיש היום. היינו מחוברים לאנטנה בגג, שרבים כמותה התנוססו מעל כל בית "לתפארה" (כמובן ש-"יער האנטנות" גרע מחזות הנוף הכללית והיה נורא). השבוע יעלה למסכי הקולנוע בארץ הסרט שכבר שבר קופות בארה"ב ( 123 מיליון $ בפתיחה וממשיך לגרוף) ואף זכה לביקורות לא רעות. אם כך, אין ספק שרבים מהצופים ירוצו לצפות בסרט האימה, במיוחד אלו שטרם נולדו או היו צעירים באותה תקופה שעלתה הסדרה. במה עסקינן? זהו עיבוד קולנועי מחודש למיני סדרה אחרי 27 שנה (יש לכך משמעות), שעוסקת במאבק ברוע המוחלט ונקרא כך, מאחר ואי אפשר לתאר בדיוק את הרוע. "זה" מופיע בצורות/דמויות שונות , אך מה שחביב עליו הוא דמות הליצן עם עיני השטן, השיניים הצהובות והבלונים האדומים. "זה" שוכן בתעלות הביוב של העיירה דרי שבמדינת מיין (צפון/מזרח ארה"ב, רובה מיוערת ונקראת "מדינת עץ האורן"). העלילה מתרחשת בחורף 1988, הנער ביל (ג'יידן ליברר), בונה סירה מנייר לאחיו הצעיר ג'ורגי (ניקולס המילטון), כדי שיוכל להשיט אותה במים הזורמים לצידי הרחוב. ג'ורגי יוצא ומשיט אותה, או אז היא נבלעת במאגר המים שמוביל לביוב המרכזי של העיירה. מפחד אחיו הוא מתקרב למאגר ו… עיניים שטניות מביטות בו. זהו הליצן השטני/הרוקד- פניוויז ( PENNYWISE ), בגילומו של ביל סקארסגארד (בנו של השחקן השוודי סטאלן סקארסגרד, הופיע ב- "נאמנים" ו- "פצצה אטומית" ו… הוא בן 27!). הנ"ל בעל החיוך והדיבור "נופת צופים", קונה את ג'ורגי ולבסוף שואב אותו למאגר… מתברר כי יש מחזוריות כל 27 שנה, או אז מגיח אותו ליצן לעיירה וילדים נעלמים. ששה נערים (כולל יהודי, שחור, שמן וזה שיודע הכל) פלוס נערה מתבגרת בשם בברלי (סופיה ליליס המקסימה). לא אציין את שמות כל הנערים/ילדים שמופיעים בסרט, מאחר ורובם לא מוכר לי ולכם. החבורה מונהגת ע"י ביל ומטרתם לנצח סופית את הליצן ולסלקו מ… אם תצפו בחבורה שנקראת "מועדון הלוזרים", תבינו כמה קל להפחיד אותם, מדוע הם נרדפים ע"י חבורת פושטקים ומדוע למעשה יש להם פחדים… די אם אומר שרובם חשופים להזנחה, ניצול מיני, אלימות במשפחה, ההורים בדרך כלל נעדרים מהתמונה הכללית ולא בכדי, חלקם אף מפלצות אדם, בקיצור, פחד, אימה, צמרמורת… זה מה שצריך בסרט בנוסח הזה. רק שלדעתי ובטוחני שרבים יחלקו עלי, זה מתפספס בסרט הארוך מדי (למעלה משעתיים) ולמה? הבמאי הלא מוכר אנדי מושייטי עבד בעיקר על הנושא החברתי, דהיינו, החברות של נערים על סף הבגרות (כולל בר מצווה). מה שיזכיר לחדי ההבחנה את החבורה מהסרט "אני והחברה" ואף מהסרט " סופר 8". ים המפלצות/רוחות/גוויות מהלכות (שתפקידן לא ברור יותר מדי ומתרגלים לנוכחותן) והסצנות שאמורות להקפיץ את הצופים, חוזר על עצמו יותר מדי, עד שפשוט מתעייפים, לא נרתעים, לא צועקים "אמא" והפחד פשוט לא קיים, יש שצוחקים בקטעים ה כביכול מבהילים. הסרט בכללותו חורג מהמסגרת שאמורה להיות – אימה! אולי בעבר, נחשפנו פחות לסדרות וסרטי האימה, לכן כל משהו חדש בז'אנר, קרץ לנו ואף הרטיט או הפחיד וכך גם בסרטי "רחוב אלם". היום זה פשוט לא תופס! ואם תהנו (בעיקר הצעירים), אז מי אני שאגרע מהנאתכם!
שנה טובה ומבורכת לכל קוראי המדור ובית ישראל