"העיתון"

הבמאי/מפיק סטיבן ספילברג (72), מוכיח לעולם כולו כבר כמה עשורים, כי "צוות מנצח"- לא מחליפים! אמון, הוקרה, ידידות ועבודה נכונה, הם הבסיס להצלחה ולא הגיל! אני מסיר את הכובע בפני ספילברג ששומר אמונים לאנשי צוותו המקצוענים: הצלם יאנוש קמינסקי (צעיר החבורה- בן 59), המלחין ג'ון ויליאמס (86!), העורך מייקל קאן (83!) המעצבים וכל אלו שמגבים אותו. לאחר חצי שנה של עבודה מאומצת, הוציא ספילברג המיומן, סרט אקטואלי מעין כמוהו שמתאים בימים טרופים אלו, ל- "ים הפרשות" המציף את העיתונות/התקשורת בעולם ובארץ, כך שאין רגע דל! מדובר בדרמה שהסעירה את ארה"ב בשנת 1971 שהביאה לערעור אמון הציבור בממשל. "פרשת מסמכי הפנטגון" – מחקר מקיף שתיעד את הרשלנות והאופן הבלתי חוקי שהביאו בסופו של דבר למות אלפי חיילים ואזרחים בוויטנאם, במה שנקרא "הביצה הוייטנאמית". המסמכים, לידיעת כל מי שמתעניין, תעדו את יחסי ארה"ב וויטנאם בין השנים 1945 – 1967. מי שהזמין אותו היה רוברט מקנמארה (מגולם בסרט ע"י ברוס גרינווד), מי שהיה מזכיר ההגנה ב- 67' ותיעד את הטיפול של ארבעה (!) ממשלים שקדמו לניקסון. רק שהפרשה שהודלפה בתחילה לעיתון "ניו יורק טיימס" ונחסמה בצו משפטי, זכתה בהמשך לטיפול יסודי של "העיתון" – "THE POST" )שם הסרט במקור), הלוא הוא "הוושינגטון פוסט". הנשיא ניקסון, ששאף להשתיק את מתנגדיו בכלל והתקשורת בפרט בכל האמצעים, זעם וביקש לערוך משפט בגידה למדליפי המסמך, שזוכו בהמשך, מה ששפך אור רב על הפרשה. ספילברג התרכז במערכת "הפוסט", בבעלת העיתון והמו"לית קת'רין גראהם (מריל סטריפ- הנהדרת) ובעורך הראשי בן בראדלי (טום הנקס הנפלא) וצוות העיתון שהיו נתונים ללחצי הממשל, עד חשש שהעיתון יואשם בעבירת בגידה! אציין, כי העיתון המשפחתי שהיה בעל תדמית מתונה מזה עשרות שנים, היה במצב כלכלי קשה אך הפך בזכות השניים לעיתון שהציג את האמת! עיתונות חופשית! עיתונות חוקרת במיטבה! עיתונות שמחייבת מנהיגים לשלם על התרשלותם להגן על המולדת, אזרחיה וחייליה. ספילברג הליברלי, יצר במודע נוגדן ל-"פייק ניוז", "הפוסט" הוא למעשה שומר הסף של הדמוקרטיה. הפעם לשם שינוי, נמצאת במרכז אישה נחושה ונחרצת בעולם שכולו גברים, שמסכנת את רכושה למען אידיאל נכון ולא רק עורך ראשי ו/או כתבים. ספילברג והתסריטאים, מעלים על נס את המקצוענות, ההתמדה, האומץ והנחישות, לחשוף מחדל ולחשוף בעלי עוצמה וכוח שלטוני "שאיבדו את הצפון". ניקסון התפטר בהמשך לאחר "פרשת וטרגייט" (ע"ע הסרטים: "כל אנשי הנשיא" ו- "האיש שהפיל את הבית הלבן"- שמוצג כעת בבתי הקולנוע), פרשה שחשף אותו "הפוסט"! זוהי דרמה עשויה היטב עם צוות שחקנים מעולים. אציין במיוחד את הכיוון הפמיניסטי הבולט בסרט. התסריטאים ג'וש סינגר (אוסקר על "ספוטלייט") וליזה אנה, מטפלים בנושא "בלי כפפות משי", תוך העמדה נכונה של צוות שחקניות המשנה כ- שרה פולסון, אליסון ברי וקרי קון. הצילום המצוין כהרגלו של יאנוש קמינסקי (אוסקר "שינדלר", "טוראי ריאן"). המוסיקה של המלחין הידוע והמחונן ג'ון ויליאמס (5 אוסקרים) והבימוי המצוין של ספילברג, שלדעתי הוא הקולנוען במלוא רמ"ח אבריו וחושיו הקולנועיים. בחר בזמן הנכון להכות על ועם "הברזל -לוהט כל הזמן" (פרשיה רודפת פרשיה). מריל סטריפ (17 מועמדויות לאוסקר, 3 אוסקרים באמתחתה) היא הבולטת שבשחקניות בארה"ב ובעולם כולו. " אשת הברזל" הלוא היא מרגרט תאצ'ר, אותה גילמה ב- 2011 חוזרת "כמו"לית מהוססת אך נחושה". כאן היא לא קפריזית ונוקשה כמו בתפקידה כעורכת "הווג" בסרט "השטן לובשת פארדה". זו גדולתה של סטריפ! להחליף תפקידים כמו שזיקית מחליפה צבעים. טום הנקס (זוכה פעמיים באוסקר), שנכנס "לנעליו הגדולות" של בן בראדלי, העורך הראשי הידוע, עושה עבודה נפלאה. שווה צפייה בזכות המשחק המעולה של השניים ואם אתם בעד עיתונות שלא מרימה ידיים, בלי לשרבב פוליטיקה, הסרט יעניין וירתק אתכם, למרות שהתוצאה ידועה מראש. מומלץ בהחלט!