"אהבתה מרתיחה את מי האמבט"

הסרט היפני המרגש ומרטיט הלבבות, מופץ בארץ קצת באיחור אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא ועל כך יבואו על הברכה מפיציו. אהבתי את סרטו של הבמאי/תסריטאי היפני ריוטה נאקאנו, ששאב השראה מיצירת המופת "איקירו" (לחיות ) של הבמאי היפני הדגול אקירה קורוסאווה משנת 1952. הסרט בכיכובו המרגש ומרטיט הלבבות של טאקשי שימורה, שגילם פקיד חולה סרטן מטוקיו שמחפש משמעויות לחייו בימיו האחרונים. גם קורוסאווה שאב השראה מספרו של לב טולסטוי – מותו של איוון איליץ'. אגב הסרט "איקירו" צולם בשחור/לבן – ולדור "הצבעוני" של הסלפי, אולי יהיה קשה לצפות במשהו "ענתיקה"? מומלץ לצפייה לכל מי שמעריך, מוקיר ומכבד את סרטי קוראסוואה בכלל וסרטי איכות מופתיים בפרט. פוטבה קונו (ריה מיאזווה- הכובשת) מגדלת את בתה בת ה- 16 אזומי (האנה סוגיסאקי- הנהדרת), לאחר שבעלה קזואירו, נטש אותם לפני שנה וגרם לסגירת בית המרחץ אותו ניהלו ופוטבה נאלצה לעבוד במאפייה מקומית, לפרנסתה. הבת המתבגרת סובלת מהצקות חוזרות ונשנות של בנות כיתתה, מה שגורם לה "להרים ידיים". אך פוטבה "נלחמת" בבת ואינה מוותרת ולמה? לאורך הסרט רב הנסתר על הנגלה! אך כאן, הצופה מתבשר ביחד עם פוטבה, ע"י הרופא המשפחתי, כי יש לה סרטן סופני, בלתי ניתן לריפוי ונותרו לה חודשים ספורים לחיות! האם היא "תרים ידיים" ותתכנס בתוך עצמה? לא ולא! היא לא מגלה לאף אחד כולל לבתה, מה מצבה העתידי. היא נחושה, דעתנית, נמרצת, עקשנית, צלולה ונחרצת, להמשיך לחיות כרגיל עם "תוספת"- רשימת משימות / מטלות שעליה לעשות בטרם מותה הקרב ובא. העיקר, יצירת סביבה איכותית וכלכלית עבור הבת והסובבים. התסריט (הדי עמוס לצערי בואריאציות רבות ) עוסק בשאלה מהותית, מה לעשות עד שזה יקרה? ולא מה יקרה בסוף! ראשית, איתור הבעל הנעלם ובהמשך, יתקבצו סביבה כמה וכמה דמויות שעדיף לא לחשוף אותן, כדי שלא לגרוע מהנאתכם. אמרתי בפירוש הנאה, כי למרות הידיעה על מצבה הסופני, הסרט מתנהל בקלילות, הומור וחן רב אך גם סוחט דמעות! סרט שעוסק במעשה הקרבה של הורה למען ילדו. אם היו בעבר סרטים יפנים על אם שנטשה ילדיה או אם שחוזרת לילדיה שלא הכירו אותה, הפעם זהו סרט שעוסק באם שאהבתה אכן "מרתיחה" אך לא רק את מי האמבט – רמז לבית המרחץ שהוא סמל למקום בו נוצרת קירבה ואינטימיות בין זרים, אלא את כל אלו שמתקבצים סביבה עקב אהבתה פורצת הגבולות. תכירו את הבעל שנטש, תכירו את "הנדוניה" שהוא מביא עמו, בתו בת ה- 9 איוקו (איטו אווי- המקסימה), החוקר הפרטי שמטופל אף הוא בבת קטנה ש… הטרמפיסט החינני ש… האישה האילמת ש… ובכלל, יש עוד סודות בדרך, למרות הסוף הידוע. זו הזדמנות להכיר את היפנים ומנהגיהם, את יופייה הטבעי של יפן כולל הר פוג'י הידוע. אזכיר פרט חשוב, למרות קטעי השמאלץ, המוסיקה הערבה לאוזן, שמלווה את הסרט, מרטיטה את הלב וסוחפת את הצופים עד דמעות. כן, אל תתביישו, תנו להן לזלוג מעצמן! באשר למשחק. שתי השחקניות הראשיות, ריה מיאזווה כאם והאנה סוגיסאקי כבת המתבגרת, זכו בפרסי האקדמיה היפנית ולא בכדי, אך גם יתר הדמויות, יכבשו את לבבכם (שימו לב לקטנטנות החינניות). אם הסרט (125 דקות) היה קצר ולו במעט, הייתי מעניק לו ציון מצוין! למרות שיאמרו שהסרט פורט על "בלוטת הדמעות",יש בו לדעתי קסם קולנועי רב ועוצמתי הרבה תקווה, אמונה ואופטימיות לחיים (לא הכול שחור), כי אחרת הכול יתרסק! מומלץ לכל מי שאוהב לצפות במשהו שמתנהל בקצב של… החיים ולא אקשן "חפוז"!