"תוצרת אמריקה" * * *

אלמלא היה זה סיפור אמיתי, הייתי אומר על כותב התסריט " מר גוזמאי- הבדאי" או "סיפורי/מעשיות אלף לילה ולילה". האירועים בסרט התרחשו בארה"ב (קולומביה וניקרגואה), בסוף שנות ה- 70' של המאה שעברה, סוף נשיאותו של ג'ימי קרטר ותקופתו של הנשיא רונלד ריגן. התסריט מבוסס על הספר "תוצרת אמריקה: מי הרג את בארי סיל- אסקובר או ג'ורג בוש האב". זהו סיפורו המדהים והבלתי יאומן של הטייס שהיה לאגדה, בארי סיל (טום קרוז). סיל היה שקוע בחובות, לכן עסק בהברחות "קטנות", כדי להשלים הכנסות. עקב פנייתו של סוכן CIA (דומנל גליסון- "האיש שנולד מחדש") אליו, בהצעה שאי אפשר היה לסרב לה, הוא הפך לסוכן סמוי. היה עליו לצלם מטרות הקשורות בקרטל הסמים מדאיין בקולומביה והשלטון הסנדינסטי בניקרגואה (תקופה בה הממשל האמריקאי עשה הרבה שגיאות. חימש והדריך כל מיני מורדים, כדי להקים ממשלי מריונטות/בובות במדינות בדרום אמריקה- ע"ע "פרשת איראן- קונטראס או איראנגייט). התשלום שקיבל עבור משימות הצילום, לא הספיקו לו ולכן, סיל הערמומי והשחצן, החל לעבוד עם קרטל הסמים של פבלו אסקובר, אחרי שאף הם הציעו לו הצעה שברור כשמש שאי אפשר היה לסרב לה, אחרת… דהיינו, הסרט מראה כאילו סיל סובב את הסוכנות, הבית הלבן, הרשות למלחמה בסמים וסוחרי הסמים, על האצבע הקטנה, אבל, תמיד היה מישהו שידע עליו ושלט בו. בקיצור, סיל "הרחיב" את עסקיו, לצי מטוסים, שעסק בצילומים (קולומביה), הברחות נשק לכיוון דרום (ניקרגואה) וסמים קשים ויקרים, בדרך חזרה לארה"ב. הכסף זרם לכיסיו, הוא רכש בנקים בעיירה רדומה, קיבל מהממשל שטח אדמה ענק בארקנסו, לצורך הקמת שדה תעופה פרטי ובהמשך שימש לאימוני מורדים, מה שהביא לחקירת ה- FBI. התברר, שלסיל היו "עיניים גדולות", לממשל ה- רייגני לא היו גבולות והוא למעשה "עקף קונגרס" בנושא ההתערבות בדרום אמריקה, ולסוכנות ה- CIA שמוצגת כעדת מטומטמים, טמבלים, טיפשים ומושחתים, היו הרבה מבצעים כושלים, מה שהביא בסופו של דבר- לכאוס! בסרט, מוצג סיל כחסר בינה או קל דעת או חסר "חוט שדרה", אחד שאומר כל הזמן: "אני הגרינגו היחיד שתמיד מעביר" אך במציאות סיל אמר בראיון עימו: "אם אתה שונא חום- אל תעבוד במטבח", מה שמוכיח, כי הוא ידע היטב לקראת מה הוא הולך (זה לא מוזכר בסרט). הבמאי דאג לימן חוזר לשתף פעולה עם טום קרוז, אחרי "קצה המחר" המצוין (2014). הסרט מספק קצב ורגעים מצחיקים לצד רגעים דרמתיים ואפילו נערך בצורה הומוריסטית עם קטעי קישור כמו דוקומנטריים, אותם מספק טום קרוז ומציג את הסיפור מנקודת זמן עתידית. זה מתחיל מצוין, אך לאט לאט ממאיס את עצמו על הקהל. למרות ההופעה הטובה של קרוז (אינו דומה חזותית לסיל האמיתי), שהוא גם טייס אמיתי וסרטו המפורסם כטייס היה "אהבה בשחקים" (1986), הוא מרשה לעצמו "להתפרע", "להתפרחח" ואף "להטט" על המסך, הסרט בכללי סובל "מצליעה" כלשהי. מדובר בעריכה תזזיתית, שיוצאת מדי פעם מהפוקוס ופוזלת לצדדים. המצלמה (ברזולוציה נמוכה) אף היא תזזיתית, מה שגורם לעייפות. אולי כדי להדגיש את חלקו הרב של סיל ואת דמותו, בעיקר בשל גילומו של קרוז, השאר מוצגים כטיפשים ואידיוטים, בייחוד מנהיגי הקרטלים כפבלו אסקובר. מי שצפה/צופה בפרקים מהסדרה "נרקוס" (סוחר סמים) של נטפליקס, מכיר את הקרטל של פבלו אסקובר ואותו. בשנה הבאה יכנס לנעליו השחקן חוויאר בארדם, כך שהנ"ל לא היה טיפש ולמרות שחי רק 44 שנה, ידע לצבור הון עתק ולחיות לפי המנגינה שלו. בכללי, היו סרטים טובים יותר או פחות, שעסקו בנושאים דומים, חלקם אמיתיים וחלקם מפוברקים, כגון: "כלבי מלחמה" (האברכים שחימשו את צבא אפגניסטן, נגד הרוסים והתעשרו)וכך גם "מלחמתו של צ'ארלי ווילסון" (חבר קונגרס מטקסס, בור, גולם ורעשן, שמחמש בשנות ה- 70' מורדים טאליבנים באפגניסטן מול הרוסים, שבעתיד …) וסרטו הידוע של מרטין סורסזה- "זאב מוול סטריט". סיפור נחמד, מעניין, חלקו מרתק ומדהים ו…קרוז למעריציו ומעריצותיו, עדיין בכושר.