"הפיתוי" * *

שם הסרט במקור הוא THE BEGUILED – "הפיתוי" אך יותר נכון "מוליך שולל". לכל מי שצפה בסרטו של הבמאי דון סיגל "הנקמניות" (כך תרגמו את אותו השם- THE BEGUILED) בשנת 1971, עם: קלינט איסטווד ולצידו ג'רלדין פייג ואליזבט הרטמן, מומלץ בהחלט לוותר על הצפייה בסרט. זהו למעשה רימייק ( מחדש או תחדיש, לפי קביעת האקדמיה ללשון) לסרט ההוא. רק שאז ביים אותו סיגל, מי שהמאצו הגברי (איסטווד) שיחק בסרטיו (כולל סרטי "הארי המזוהם") כגיבור ראשי. כאן הבמאית/תסריטאית סופיה קופולה (" 5 ילדות יפות", "אבודים בטוקיו"-בתו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה), אוהבת בסרטיה לעסוק בעולם הנשים החיצוני ובעיקר הפנימי. כך שהפעם בניגוד לדון סיגל, מתמקדת קופולה בנשים שבחבורה, כך שהצפייה למעשה באותה גירסה, רק מנקודת המבט הנשית. אז לנשים מקרב הצופים. אינני שובניסט, אינני מתייחס לנשים בזלזול, להיפך, אשתי הייתה הרבה יותר "קטלנית" בביקורתה לסרט הזה (מה גם שלא צפתה בגירסא הקודמת). הביקורת השלילית שלי לא תלויה בזה שהסרט נעשה ע"י אישה והרוב המוחלט בסרט הוא שחקניות, אלא בצורת העשייה, הבימוי, התסריט, המשחק והצילום. כאן עלי לציין לטובה את עבודת הצילום המעולה של הצלם פיליפ לה סווארד. בקיצור, "לא נפלתי מהכסא" בסרט הזה. מדובר בשנת 1864, ימי מלחמת האזרחים בארה"ב, המיקום- וירג'יניה (מדינה שרובה היה שייך לקונפדרציה הדרומית וחלקה הצטרף לברית הצפונית של לינקולן). "כיפה אדומה" , אופס, סליחה, ילדה צעירה, מלקטת פיטריות ביער עבות ולפתע צדות עיניה "זאב/שועל" פצוע ומבוהל, אופס, שוב סליחה, מדובר בחייל צפוני/ינקי פצוע. האם תניח לסל להישמט מידיה ותנוס כל עוד נפשה בה? לא ולא, ברור! כי לשונו "נופת צופים" והוא למעשה הפיתוי ו/או מוליך השולל, ובכלל, מזה זמן רב, שלא נראה לעיניה גבר, מה גם שהוא נאה (מיודענו קולין פארל-"אלכסנדר"). איך שהוא זו הקטנה, מושכת/גוררת את הפצוע (קשה ברגלו – מציין זאת, כי לרגל הנ"ל תפקיד חשוב ודי מרכזי בהמשך) לכיוון האחוזה (נראית כאילו נלקחה מהסרט "חלף עם הרוח"), שמשמשת כמוסד/אכסניה חינוכית. את המוסד מנהלת מיס מרתה (ניקול קידמן המצוינת כהרגלה) ולצידה המורה אדווינה (קריסטן דאנסט- "ספיידרמן") ולצידן חמש ילדות/נערות, כולל אליסה (אל פאנינג-"סופר 8"), מלאת ההורמונים. בקיצור, הגבר (שועל בלול התרנגולות/פרגיות) מתחיל לרכוש את אמונן של כל הנפשות הפועלות. כולן מתרגשות מעצם נוכחותו/קיומו הממשי בין כותלי המוסד, לאחר 3 שנים שלא ראו גבר כלשהו (המלחמה החלה ב- 1861 והסתיימה אחרי 4 שנים) ומתחילות לכרכר סביבו, למשוך תשומת ליבו אליהן, "לרקום קורים" כעקבישה סביבו ואף לפתות אותו ל… מה שיביא להתפתחות דרמטית בהמשך. כאן אציין, הכיוון אינו למה שיתרחש במיטתו, אלא מה שילך וירקם ביניהן ובינו, לאחר טוויסט כלשהו. למרות שאורך הסרט הוא כשעה ומחצה (קצר במושגים קולנועיים בימינו), הוא קצת מתיש ומלאה את הצופים לאורך כשעה. או אז, מעבירה קופולה מהלך ואפילו שניים וצוברת תאוצה. עלי לציין שהשליש האחרון בסרט פשוט עורר אותי בייחוד בקטע שמזכיר סרט אחר בו כיכבו ג'יימס קאן וקטי בייטס… בכללי, קופולה "אופה עוגה" עם חומרים טובים, אבל כנראה שצריך לאפות בחום מסוים אחרת "העוגה" תיפול, או לא תאפה כיאות/כראוי. זה מה שקורה בסרט הזה. קופולה ידועה בעבודה/הדרכה מצוינת של שחקנים/יות. כאן היא מצליחה עם קידמן הנהדרת (בדרך כלל ברוב סרטיה). לעומת זאת, דאנסט "מתפוגגת" מולה ואילו פאנינג מגזימה, מה שהופך מידי פעם לגיחוך. לגבי פארל, מאחר והסרט מתרכז בנשים שבחבורה, נעשה לו עוול מול איסטווד שהוביל. הוא "המשני" ו/או "הטרף" לאורך הסרט ורק בקטע אחד הוא חוזר להוביל, אבל בלי… יש טוויסטים בסרט, לכן לא אגלה מה מתרחש בהילוך הגבוה שהזכרתי. מי שצפה בסרט "הנקמניות" יודע. בכללי, סרט פרווה ("דל בבשר" קולנועי שירשים), לא נפלתי מהכסא אפילו בחלקים היותר טובים. מקופולה שכל חייה גדלה בסרטים וחייתה בהם, ציפיתי ליותר, למרות ואולי דווקא בגלל שזכתה בפרס הבמאית בפסטיבל קאן.