נפרדים מרבקה וייס

רונן דמארי

רבקה וייס הייתה מוכרת לרבים מתושבי העיר שנחשפו לסיפורה מעורר ההשראה. ללוייה שהתקיימה ביום ראשון השבוע בבית העלמין גני אסתר הגיעו עשרות תושבים שביקשו לחלוק לה כבוד אחרון. תלאות החיים והזוועות שעברה לא פגעו בשמחת החיים שלה. לפני מספר שנים, לאחר שנודע כי למרות שיש לה מטפלת צמודה היא מרגישה בודדה וכמעט ולא יוצאת מביתה, החלו תושבים להגיע אליה ולבקר אותה במיזם חברתי וקהילתי מרגש. בין היתר הגיעו לבקרה גם חברי כנסת שנחשפו לסיפורה וביקשו להעניק לה רגעי נחת ואושר בערוב ימיה.

יום הולדתה ה -93 היה מרגש במיוחד לאחר שתושבי העיר התגייסו לחגוג לה יום הולדת חגיגי במיוחד. האירוע התקיים בבית הספר מקיף י' כאשר התלמידים ואנשי הצוות החינוכי שימחו את כלתה אירוע עד מאוד.

וייס גם עלתה לכותרות בנסיבות קצת פחות משמחות, לאחר שנחשף חשד לפיו המטפלת שלה התעללה בה ואף אסרה עליה לקבל מבקרים. בחודשים האחרונים סבלה רבקה מדמנציה ואושפזה במוסד סיעודי בו גם הלכה לעולמה.

בשנים האחרונות נרקם קשר אמיץ בין רבקה ובין הפעיל החברתי זיו נחמה שהשתדל לעשות כל שביכולתו בכדי להעלות חיוך על פניה. הוא היה הרוח החיה מאחורי מסיבת יום ההולדת שלה ואף קרא לא פעם לתושבים להגיע לביתה של רבקה על מנת להפיג את תחושת הבדידות שלה.

נחמה נשא הספד בלוויה בו אמר בין היתר: "רבקוש, רבקוש שלי, שלנו. הרבה מילים אין לי להגיד רק לשמור אותך בליבי תמיד מחייכת, שרה, צוחקת ומאושרת. היום הנורא הגיע ואיתו הבשורה הרעה ביותר שיכולתי לקבל. הלכת בשלוותך לעולם שכולו חלום. בדרכך, נפרדת מהעולם ומהאוהבים. אני הכי שמח שלקחתי ממך המון צידה מחשבתית לדרך והמון צחוק ושמחה. היית לי לחברת אמת והאושר תמיד היה על פנינו כשנפגשנו יחדיו.

אוהב אותך לעולמים ואקח בליבי אותך לכל מקום. ברצוני להודות לכל אותם פעילים וחברים שיחד כולנו התגבשנו בשבילך בשביל שיהיה לך הרבה שמח על הלב".

נחמה נפרד מרבקה גם במילים אלו שהעביר השבוע ל"גל גפן": "רבקה, מעבר להכל היית בשבילי חברה יקרה, לפני כ – 4 שנים חברתי היקרה זהבה הבר העבירה אלי את ה"שרביט" ויחד בביתך כשאני ככה חושש, הוצאתי פוסט ופניתי לקהל עוקביי להגיע ולבקר אותך בביתך, סיפרת לי על בדידותך, על הזוועות שעברת בשואה, על אהבתך הגדולה לדב בעלך, ועל כל החלומות שאת חולמת. טענת בפני שלא יצאת מהבית כבר שמונה שנים, לא טיילת ולא ראית כלום מעבר לחלון ביתך.

ומאז לקחתי אותך לליבי, הוצאתי אותך יחד עם חברים ולקחנו אותך לטייל בעיר, ישבנו בבתי קפה, הבאתי חברים שינגנו וישירו לך שירים שכה אהבת, והכי חשוב – הגשמתי לך חלום גדול, לגעת באבני הכותל לב ליבו של העם היהודי. כשהגענו לכותל צעקת "תחי מדינת ישראל" והתרגשת כל כך… חגגתי לך יום הולדת 93 בהפתעה שאורגנה בקפידה ביחד עם חברים יקרים שחברו אליי לדרך, שרנו לך יום הולדת שמח שמחנו וחגגנו, רק בשביל שלא תרגישי את הבדידות. את כבר חסרה לי… חסרה לי מאוד.

בבית החולים הגענו עם גיטרה ואקורדיון לשיר לך וגם שם שרת לנו ומלמלת את המילים. וכמו שאני אומר, את אולי הלכת, אבל לנצח תישארי בליבי. אוהב המון ומכל הלב".