רונן דמארי
לטענת התובע, הוא רכש מהנתבעת כרטיס טיסה מקייב לתל אביב, אשר אמורה הייתה להמריא בערב יום הכיפורים בתאריך 29.9.2017 בשעה 9:35 בבוקר, אלא, שבשעה 9:55 כאשר כל הנוסעים כבר היו ישובים במטוס והכבודה כבר הועמסה ודלת המטוס כבר הייתה סגורה, הודיעו לנוסעים כי עליהם לרדת מהמטוס וכי הטיסה מבוטלת. משירדו לטרמינל נמסר להם כי הטיסה בוטלה עקב מגבלות במרחב האווירי בנמל התעופה בן גוריון והפנו אותו אל הקופות לכרטוס מחדש. לטענת התובע, הכרטיס חזרה החדש היה ליום 4.10.2017, היינו באיחור של חמישה ימים ממועד הטיסה המקורי. התובע אישר כי הנתבעת הציעה לנוסעים לינה וארוחות בבית מלון בפרברי קייב, אלא שהיה מדובר במקום מרוחק מהעיר ומקווי האוטובוס ובהינתן כי היה מדובר בתקופה של חמישה ימים, העדיף לשכור דירה אחרת בעלות 80 אירו ליום, מחיר הזהה כמעט למחיר הנקוב באתר "בוקינג" למלון אליו הפנתה הנתבעת. לטענת התובע, הוא הפסיד 4 ימי עבודה ונאלץ להעביר את יום כיפור בחו"ל במנותק מבני משפחתו וקהילתו ונדרש להישאר בקייב 6 ימים נוספים בגינם סירבה הנתבעת לשאת. מכאן תביעה זו.
הנתבעת מצידה, אישרה, בכתב ההגנה, כי הטיסה אכן בוטלה אלא שלטענתה מדובר בביטול שאינו בשליטתה כתוצאה מסגירת המרחב בנתב"ג בשל יום הכיפורים. לטענת הנתבעת, הודעה בדבר סגירת המרחב האווירי נתקבלה אצלה זמן קצר לפני מועד הטיסה המתוכנן, ביום 28.9.2017, כאשר לא היה באפשרותה לבצע שינויים בלוח הטיסות וממילא כי עשתה מאמצים כבירים על מנת להוציא לפועל את הטיסה ולהביא את כלל הנוסעים לתל אביב לפני השעה 14:00 בטרם סגירת המרחב האווירי.
בשל עומס תנועה שעתיד היה להיווצר בנתב"ג בסמוך למועד הסגירה, ארגון האירופאי לבטיחות בטיסות לא התיר לנתבעת להמריא לתל אביב. לטענת הנתבעת, היא פעלה בהתאם להוראות הדין וסיפקה לנוסעי הטיסה שירותי סיוע כנדרש בהתאם להוראות החוק, אלא, שהתובע סירב לקבלן מסיבות השמורות עמו.
"הסיכון התממש"
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, החליטה הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר לקבל את התביעה. בפסק הדין היא ציינה בין היתר: "הנתבעת עצמה אישרה, בכתב הגנתה, כי הטיסות נקבעות זמן רב מראש וחזקה עליה כי היא ערה ומודעת למגבלות החגים ביעדים אליה היא טסה. זאת ועוד, לא הייתה מחלוקת כי יום קודם הנתבעת קיבלה הודעה מרשות שדות התעופה בישראל המתריעה בפני עיכובים ואיחורים צפויים ובהתאם גם סגירת כלל המשק לאחר סגירת שדה התעופה, אלא, שהנתבעת ששעת הגעתה המקורית הייתה גבולית בחרה, לטענת נציגת הנתבעת, "לקחת את הסיכון" וניסתה להוציא את הטיסה בתקווה כי נחיתתה בארץ תתאפשר. סיכון זה התממש והמראת הטיסה לא אושרה. עצם לקיחת סיכון זה פועל לרעת הנתבעת ומכל מקום שולל מני ובי את טענתה כי אין המדובר בביטול טיסה בנסיבות מיוחדות, שלא היו בשליטתה, מששוכנעתי כי אין מדובר בנסיבות שאינן בשליטתה הרי שהתובע זכאי לפיצוי הסטטוטורי בחוק. בהתאם לתוספת לחוק אני מעמידה את הפיצוי בסך של 2,050 ₪".
בפסק הדין ניתנה התייחסות גם למיקום המלון שהציעה החברה הנתבעת כאשר הרשמת החליטה כי התובע יפוצה בסכום של 1,600 שקלים בגין הוצאות הלינה והכלכלה. עוד נקבע בפסק הדין כי פרק זמן של חמישה ימים לאחר מועד הטיסה המקורית הוא פרק זמן שאינו סביר וכי התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן זמנו שיעמוד על סך של 2,000 שקלים.
הרשמת פסקה בנוסף פיצוי לדוגמא של 2,000 שקלים נוספים מכיוון שהחברה הנתבעת בחרה שלא לשלם לתובע את הפיצוי הסטטוטורי המגיע לו תוך שהיא מפרה באופן בוטה את החוק.
סוף דבר – התובע יקבל פיצוי של 7,650 שקלים כאשר החברה הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 550 שקלים.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
