רונן דמארי
מגזר הדין שניתן לאחרונה עולה כי לאחר חצות בחודש ינואר 2018, הגיע השוטר לכתובת בעיר ראשון לציון לטיפול בתלונה על הקמת רעש. בזמן שהתקרב השוטר החל הנאשם לברוח ולא שעה לקריאות השוטר לעצור. בתום מרדף קצר נתפס הנאשם והחל להתפרע תוך ניסיון לנשוך את השוטר. בנסיבות אלה הוזעק למקום כוח סיוע. השוטר ביקש להכניס את הנאשם לניידת, אך זה סירב. פקח שהגיע למקום ניסה לסייע בידי השוטר, ואז נשך הנאשם את הפקח בזרוע ימין, מה שגרם לחבלות בדמות אדמומיות, שטף דם וקילוף העור באזור הנשיכה. שוטר נוסף סייע לשניים להשתלט על הנאשם ולהכניסו לניידת, שם דפק האחרון את ראשו במחיצה שבין המושב הקדמי והאחורי, ולאחר מכן סירב לצאת מהניידת.
הנאשם הודה במיוחס לו, הביע צער וחרטה על מעשיו, וקצינת המבחן התרשמה כי הבין את חומרת העבירות והשלכותיהן, וכי חווה בכנות תחושות אשם, בושה ואכזבה מעצמו. הנאשם הסביר את הרקע להתנהגותו בכך שהשליך על השוטרים את חוויות הגזענות שחוו הוא ובני משפחתו מאז עלייתם לארץ מאתיופיה, וציין כי נטייתו לחשוב על השוטרים כקבוצה הומוגנית הקלה עליו לפעול באלימות.
במסגרת הטיעונים לעונש, בא כוח המאשימה הגיש גיליון רישום פלילי וטען לפגיעה משמעותית של הנאשם בערכים המוגנים: זכותם של עובדי הציבור להגנה על גופם וביטחונם, בפרט נוכח החבלה שנגרמה לפקח. ב"כ המאשימה התנגד להמלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם, הן לנוכח חומרת העבירות והן מכיוון שהנאשם לא הצביע על פגיעה קונקרטית אלא אך בפוטנציאל לנזק עתידי. כן טען כי לא עלה בידי הנאשם להצביע על הליך שיקומי שעבר.
מנגד, ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. הוא הגיש מכתב מאת המדריך האישי של הנאשם במכינה הקדם צבאית וביקש ליתן משקל של ממש להליך הרציני והמורכב שעבר הנאשם במכינה.
ב"כ הנאשם סיפר על היכרותו האישית עם הנאשם, אותו הוא מלווה מאז היה הנאשם בן 15, על התמורות שחלו בנאשם במשך השנים, על כך שלאחר תקופה לא פשוטה של חוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, איתר הנאשם בכוחות עצמו בית ספר, מסגרות עבודה, וכמהלך משנה עתיד הגיע למכינה הקדם צבאית. הוא הצביע על חריצותו של הנאשם שסייע בפרנסת משפחתו במקביל ללימודיו, ואף כיום, משסיים בהצלחה את המכינה, הוא החל לעבוד עד שיוכל להתגייס לצה"ל. הפנה לתוכן התסקיר ולהתרשמותה החיובית של קצינת המבחן מהנאשם ומהתהליך שעבר. בנוסף, הוא הפנה לקשיי ההתאקלמות שחוו וחווים עולי אתיופיה בכלל ומשפחתו של הנאשם בפרט.
"חריגים שבחריגים"
השופט גיא אבנון קבע בגזר הדין: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לפניי, שוכנעתי כי עניינו של הנאשם נמנה על אותם חריגים שבחריגים המצדיקים הימנעות מהרשעת הנאשם בדין. אין מדובר במי שההליך הפלילי זר לו, מה שמציף את השאלה, מדוע על בית המשפט ללכת לקראתו של הנאשם ולאפשר את ביטול ההרשעה. הטעמים לכך נוגעים למהלך שיקומי שביצע הנאשם, מהלך שהיה לנגד עיניו של בית המשפט לנוער שמצא לסיים את התיק האחרון ללא הרשעה, חרף העובדה שהליך מוקדם יותר הסתיים בהרשעה".
השופט הבהיר כי גילו הצעיר, העובדה שהוא בתחילת דרכו ומנסה להתגייס לצה"ל (אף שבעבר קיבל פטור), כל אלה מצביעים על כך שהרשעה תסב לו נזק ממשי. כמו כן, השופט התחשב במכתב מאת מדריך המכינה בה למד הנאשם בשנה החולפת, בו ציין המדריך כי "זה לא אותו הנער שהיה אי שם בעבר".
השופט ציין כי לא התעלם מההקשר החברתי בסוגיה: "הנאשם עלה עם משפחתו מאתיופיה וסבל לטענתו התעמרות וגזענות. די אם נשוב ונעיין בדברי הנאשם לקצינת המבחן, על האופן בו השליך על השוטרים את חוויות הגזענות שהוא ומשפחתו חוו מאז עלייתם לארץ. אינני טוען, חלילה, כי נפל פגם בהליכי החקירה נגד הנאשם או בהגשת כתב האישום נגדו (לא הועלו טענות כלשהן בעניין זה, והנאשם הודה ונטל על אחריות על המעשים אותם ביצע), אך לא ראיתי לסיים את הדיון מבלי להפנות זרקור לקשיים הייחודיים עמם נאלצים עדיין להתמודד יוצאי אתיופיה, ובפרט הצעירים שבהם. דומה שהמציאות החברתית על רקע אירועי השבועות האחרונים הוסיפה והמחישה את המצב המורכב בו אנו מצויים".
סוף דבר – השופט החליט לבטל את ההרשעה וגזר על הנאשם עונש של 150 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ), וכן פיצויים בסך 2,000 שקל לפקח שהותקף.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
