"הסטודיו של הטבע"

כתבה וצילמה ורדה טלמור

"כל פעם שאני מלמד צילום אני מסביר לאנשים שקודם צריך לחשוב ורק אחר כך לעשות את ה'קליק', כי צילום טוב זה מהיבט של קומפוזיציה, זווית צילום, כיוון צילום – אור, צל, עומק שדה; על כל זה צריך לחשוב לפני שעושים את הקליק: היום, בעולם הדיגיטלי, כל קליק עולה אפס לעומת צילום של סרט פילם של פעם עם 36 תמונות ולכן הצלמים יכולים להרשות לעצמם יותר לצלם ופחות לחשוב, ואת הפיצוי בחוסר המחשבה הם מנסים לתקן טעויות בעריכה גרפית".
הדובר, מירל לוטן, מהנדס מכונות במקצועו בעל תואר שני, שעבד בתחום עד לפני ארבע שנים, אז פרש והתמסר לתחביבו, צילום עם מיקוד על צילום מבנים ארכיאולוגיים והיסטוריים.
במשך 20 שנה שירת כקצין בדרגת רב סרן בצה"ל בדרגת קצונה, שהועלה לדרגת סגן אלוף במהלך שירות המילואים שלו. לוטן, 58, עדיין עושה מילואים.
היה סמנכ"ל פיתוח בחברת טוטנהאור לפיתוח וייצור סטריליזטורים לחיטוי מיכשור רפואי; מנהל פרויקט הרכבת הקלה בירושלים בחברת ויאוליה, ומנהל פרויקטים בחברת OSG בקיבוץ צובה עד לפני שש שנים, לאחר מכן יועץ בתחום ההיערכות לחירום בפרויקטים של 'עיר חכמה', לא בארץ.

מירל לוטן, תושב ראשון בשבע השנים האחרונות, יליד רומניה. עלה ארצה בגיל 11, עם הוריו ומשפחתו. "לפני מלחמת יום כיפור. גרתי בכרמיאל וראיתי קרבות אוויר. אני זוכר, שכילד ציירתי קרבות אוויר ומטוס עולה בלהבות". לאחר שנה עברה המשפחה לקריית אונו שם חי עד לגיוסו לצה"ל:
היה עתודאי שלמד הנדסאות מכונות באורט יד סינגלובסקי בתל אביב והתגייס בן 20. הצבא הוא ששלח אותו, בן 24, ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. בצבא שירת בחיל חימוש ובהמשך בחיל המודיעין בחקר אמצעי לחימה, סיים את שירותו בפיקוד העורף, שם גם הוא עושה מילואים, בהתנדבות: "אני חושב, שחינוך טוב לילדים זה להראות שגם תורמים למדינה, חשוב שהידע המצטבר יועבר לדורות הבאים", הוא מרצה את משנתו וגם מבצע: מירל לוטן חבר בקבוצת מדענים וחוקרים, רובם מהטכניון, שעוסקת בהתנדבות בנושא מניעת אסונות שעלולים להיגרם מחומרים מסוכנים כמו אמוניה, שהתחיל עם בעיית ריקון מיכל האמוניה במפרץ חיפה כשהקבוצה משמשת כיועצת לבית המשפט העליון בתביעה שהגישה עיריית חיפה נגד חברת חיפה כימיקלים והמשיך לאוניית האמוניה שמשמשת כמיכל אמוניה צף. וגם בהיערכות חירום למקרים של רעידת אדמה וחיזוק מבנים.
הוא גם מתנדב ללמד צילום למעוניינים. לא דבר של קבע, הוא מציין אלא לפי הצורך והבקשה ומנהל שתי קבוצות צילום בפייסבוק, האחת 'קהילת צילום בראשון לציון' שחבריה מעלים תמונות מהעיר וקבוצה שנייה, בינלאומית ABANDONED BUILDINGS URBEX,שהקים כי "חשוב לי שבעולם יראו את המבנים הישנים ההיסטוריים של ישראל, להעלות את היופי של ישראל".

עם המצלמה עשה היכרות כשלמד בטכניון. חבר ללימודים, צלם חובב, חשף בפניו את "אמנות הצילום. התחום מאוד נגע ללבי והחלטתי להתמקצע בתחום ולאחר כמה שנים הלכתי ללמוד ב'קמרה אובסקורה'". למד שם כשנתיים ומאז ועד עכשיו הוא והמצלמה לא נפרדו והעיסוק בצילום הלך וגדל. למצלמה הראשונה שקנה, ניקון מכנית, על פילם, נוספו עדשות ואביזרים שונים. "יש לי אותה בבית. יש לי אוסף של מצלמות ישנות, שמוצג בסלון הבית על מדפי זכוכית פתוחים. אני מתקן ומשפץ אותן – זה עושה לי טוב.
"העיסוק היותר מקצועי שלי בצילום התחיל אחרי שפרשתי מהצבא. קניתי מצלמות יותר טובות, השקעתי בזה יותר זמן, הלכתי לסדנאות צילום ללמוד מצלמים מקצועיים. מה שמושך אותי – אני מאוד אוהב לגעת בהיסטוריה וגם לתעד אותה – זה אתרים ארכיאולוגיים כמו למשל, מנהרות הכותל בירושלים או העיר הנבטית בנגב; אתרים היסטוריים כמו בית המכס ליד גשר בנות יעקב בצפון שהבריטים בנו, גשר ששימש מעבר מלבנות הצרפתית לישראל בשלטון הבריטים; מסגדים ובתים ערביים ישנים; מבנים שנבנו על ידי מייסדי המדינה לפני ואחרי הקמת המדינה שמשקפים את האמנות והתרבות וסגנון הבנייה של פעם.
"זה מחמם לי את הלב. אני נכנס לעולם של פנטזיה, מדמיין לעצמי איך האנשים האלה חיו באותו בית עם אותם רהיטים ישנים, ללא חשמל, ללא מקרר וללא מזגן. אני מחפש מקומות כאלה כדי לצלם אותם, אני קורא לזה הסטודיו של הטבע.
"אנשים מציעים לי 'מירל בוא תצלם לי חתונה, איזה אירוע, אני אשלם לך כסף. אני אומר 'לא'. זה לא התחום שלי, לא מושך אותי. יש מספיק אנשים שיצלמו חתונות, שתהיה להם פרנסה טובה. אני מסרב, זו זכותי הדמוקרטית", הוא מחייך.
"אני קורא לצילום שלי 'צילום במימד הרביעי'. כשאני מצלם מבנים ישנים אני מכניס גם את מימד הזמן ולכן אני קורא לזה המימד הרביעי. כשאני מצלם בית אני עושה סט תמונות וכל הסט מרכיב פאזל שנותן את התחושה ואורח החיים של בעלי הבית".