כבר מזמן קרה שדני אמר כפרה על הכסף הזה. הוא לא יודע להגיד אם זו הייתה טעות בשעתו לעזור להרצל או לא, אבל הוא עשה את זה מתוך אמונה שלמה בחברות שלהם. היום הוא יודע שהוא איבד את שניהם, גם את הכסף וגם את הרצל כחבר. אחרי כ"כ הרבה שנים שעברו, זה כבר לא עניין אותו במיוחד עד שמשהו חדש משך את תשומת לבו.
ניצול לרעה
שניהם הכירו בצבא. לאחר האוניברסיטה כל אחד מהם לקח את עצמו לבניית עסק משל עצמו. הרצל השקיע בחנות, במטרה להפוך אותה לרשת. הרצל אפילו ניסה לעניין את דני בזיכיון, אלא שהוא החליט לא להשקיע בזה. לאחר זמן מה, הרצל ביקש ממנו את עזרתו בהלוואה של 20,000 דולר. מדי פעם הוא ביקש עוד את עזרתו, ולמזלו דני יכול היה להרשות לעצמו להלוות לו. כשזה הגיע לסכום של כ 120 אלף דולר, דני החליט לשים לזה סוף. גם כך הוא הרגיש שהרצל מנצל את החברות שלהם לבקש עוד ועוד, מבלי שיש לו תכנית ברורה כיצד הוא מתכוון להחזיר את הסכום. הכסף שעבר בין הצדדים בחודשים האחרונים, יצר יותר מתיחות בין השניים מאשר החברות שהייתה.
הם עוד דיברו על זה מדי פעם, והרצל לא הפסיק לדבר על העסק המתפתח שלו. דני, שידע קצת אחרת על עסקים, החל להבין שהרצל כורה לעצמו תהום לא קטן מול חלום לא מציאותי. דני הציע לעזור לו בידע שלמד במהלך שנותיו באוניברסיטה במנהל עסקים, אבל הרצל היה עקשן ונחוש בעמדתו ובדרכו. מעט שנים מאוחר יותר, רשת החנויות של הרצל קרסה. עכשיו זה היה רשמי. הרצל עשה את המהלכים המשפטיים כדי להכריז על עצמו כפושט רגל, כדי שנושיו יעזבו אותו במנוחה.
משהו חדש
יותר משמונה עשרה שנים עברו מאז. דני קרא יום אחד בעיתון על גבר נתנייתי שזכה בפרס הגדול של הלוטו. הוא חשב לעצמו כמה משעשע זה יהיה אם הרצל הוא הזוכה המאושר ויסיים את חובותיו הרבים. זאת הייתה מחשבה בלבד ולא מעבר לכך.
אחת למספר חודשים הוא פוגש את הרצל באירוע חברתי כזה או אחר. בכל זאת יש להם הרבה חבר'ה משותפים. חוץ מאשר הנהון של נימוס, לא הייתה כל תקשורת בין השניים. במפגש האחרון דני הסתכל על הרצל טיפה אחרת. הייתה בו נינוחות שהוא לא הכיר. מין שלווה ושמחה כאשר הוא מתבדר עם שאר החברים. דני בחן אותו. הוא הבחין בשעון היוקרתי שהוא עונד, והתעניין במותג שעל חולצתו. זה בהחלט יכול להיות זיוף, ויחד עם זאת, יתכן שלא. בשלב הזה דני החליט לפנות אלי.
לא הייתה לי אפשרות לברר עבורו מיהו הזוכה המאושר. זהו מידע ששמור בקנאות ובפרטיות. חקירה כלכלית על הרצל לא חשפה בפניי מידע שדני לא ידע קודם. נראה כי פשיטת הרגל של הרצל עדיין בעינה עומדת, והוא לא שילם אף אחד מחובותיו הישנים בחודשים האחרונים. המלצתי לדני שנעקוב אחריו.
פושט רגל
הרצל התגורר באותה כתובת ישנה ובשכירות חודשית. הוא איבד את כל רכושו כשפשט רגל. דני לא התעניין בו במיוחד כבר שנים, אז הוא לא ידע מה עיסוקו או משהו אחר על חייו. שעתיים של המתנה והרצל יצא מהבית. הוא נכנס לרכב די חדיש. זה לא רכב של אנשים עשירים, אבל בהחלט רמה גבוהה יותר מאשר רכב משפחתי פשוט. יותר מאוחר בדקתי ומצאתי שהרכב רשום על שם אמא שלו. הרצל החל בנסיעה, והגיע לחנות כלשהיא בעיר. זה היה באותו תחום עיסוק שהוא התעסק בו בעבר. הוא התעכב בחנות כשעה ויצא. בשעה שאני נסעתי אחריו, החוקר שהיה איתי נכנס לחנות לבצע רכישה קטנה בשביל לקחת משם קבלה של העסק. העסק היה רשום ע"ש בנו הבוגר של הרצל.
הרצל הגיע למרכז העיר ונכנס לבית קפה. שם הוא פגש שני גברים. במהלך השיחה הוצאו ניירות מהתיקים והם בחנו את המסמכים. בסיום הפגישה הרצל היה זה ששילם את החשבון עבור כולם בכרטיס אשראי. כרטיס אשראי ?! לפושט רגל מגבילים את חשבון הבנק. לא אמור להיות לו בכלל אפשרות להשתמש בכרטיס חיוב כזה או אחר.
ככה נצמדתי להרצל במשך שלושה ימים. זה אמנם לא גילה לי אם הוא הזוכה המאושר, אבל בהחלט התרשמתי מרמת החיים הגבוהה שהוא מנהל כיום, שמעידה על מצבו הכספי. הרכב נרכש חדש מהחברה זמן קצר לאחר הזכייה. החנות של "הבן" נפתחה גם באותה תקופה. תוך כדי המעקב, לקחתי את שובר האשראי שהוא השאיר באחד מבתי הקפה. הכרטיס היה על שם אמו. נראה לי שאספתי חומר מספיק נסיבתי כדי לקשור אותו לזכייה הזאת. אם זה אכן נכון, הרי שזה אומר שהרצל ממשיך את תפקיד הקורבן שהוא אימץ לעצמו בעשרים שנה האחרונות, בשעה שהוא יכול לפתור את בעיותיו הכספיות. נראה שהוא התרגל לאורח החיים המסוים הזה, והוא לא מתכוון "לבזבז" את הכסף שהתברך בו.
שישאר ביננו
קבעתי עם דני פגישת עבודה. היתרון היחסי שלו, בזכות זה שהם היו חברים טובים בעברם ונפגשים באירועים, זה שהוא ראה את מה שהנחשים האחרים לא ראו. דני בכל זאת רצה שאוכיח שהוא הזוכה המאושר אבל חשבתי שאין בזה צורך. היתרון של דני ברור. הוא יודע את זה את מה שאחרים לא.
דני קבע עם הרצל פגישה. "במה מדובר ?" שאל הרצל לפני שהסכים לקבוע, ודני כמובן שלא שיתף אותו בכלום. בתחילת הפגישה דני פשוט שם את זה על השולחן וקבע: "אני יודע על הזכיה". הרצל לא ענה. "יש לי מספיק קשרים כדי לדעת את זה" המשיך דני "והשאלה אם אתה מעדיף את הדרך המשפטית ואז כל הנושים ידעו, או לגמור איתי חשבון כדי שזה ישאר איתי". בסופו של דבר, הרצל בחר לשלם את דמי השתיקה. דני עוד לא החליט אם להמשיך לשתוק בכל זאת.
הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
