מאז ששרית הכירה את בעלה נדב היא ידעה שהוא טיפוס לא אחראי. כשהם עמדו בפני גירושים, לא היה לה ספק שהוא ינסה בכל דרך להתחמק מתשלומי מזונות תקינים.
זאת לא הייתה אמורה להיות חקירה מורכבת. בדרך כלל מקרים כאלה נגמרים ביום יומיים של מעקב ועוד שתיים שלוש שיחות טלפון והתיק מוכן. נדב, מסתבר, היה טיפוס מאתגר יותר. לא ידעתי בשלב זה להגיד אם הוא אכן מסכן שלא עובד כרגע, או שהוא בוחר לא לעבוד כדי שזה ישרת את הטענות המשפטיות שלו. או לחילופין, מה שקורה לרוב, שהוא עובד בצורה סמויה ונסתרת לעין. התפקיד שלי היה לגלות את התשובה הנכונה.
אם יש דבר אחד כללי ששרית ידעה להגיד לי על בעלה זה חוסר האחריות הבולטת שלו. היא המחישה לי את זה בפגישתנו עם אין ספור דוגמאות שהשתרעו על פני שש שנות הנישואין שלהם. לכן, כיום, כשהם פרודים, זה לא היה לה מוזר שנדב מנסה להתחמק בכל דרך אפשרית מתשלום מזונות תקינים עבור שני הקטנטנים שלהם. בדרך פלא, זה לא עצבן אותה. היא כנראה ניבאה מראש שכך הוא יפעל. אחרי שכשלו ניסיונות המשא ומתן, לא היה לה מנוס מלהגיש נגדו תביעת מזונות. בזמן הזה, היא עברה עם ילדיה לכתובת חדשה.
חבילה מסין
מאז ששרית הכירה אותו, היא ידעה על עבודותיו של נדב. גם שם הוא התגלה כטיפוס לא יציב וחסר אחריות. זמן קצר לאחר שנפרדו הוא הפסיק לעבוד בחברה שהיא ידעה עליה, וטענתו המשפטית שיש לו קושי רב למצוא עבודה כרגע. כך הוא הסביר את דרישתו לתשלומי מזונות קטנים יותר מהמינימום שקובע החוק. בתי המשפט אמנם מודעים ל"שטיקים" השונים שבני זוג עלולים לעשות במהלך גירושין, והם פוסקים מזונות לפי כושר ההשתכרות עד ליום הקרע. לא לפי מה שקורה אחרי. אעפ"כ שרית חשבה שזה יהיה נכון יותר להציג לבית המשפט את עבודתו הנוכחית ועל הדרך, גם להציג אותו כלא אמין. זה יכול לעזור לה בסעיפים אחרים של המאבק ביניהם. זאת הסיבה שהיא החליטה לשכור את שרותיי.
פעלתי כמו שקבענו, ומצאתי את עצמי בשעת בוקר מוקדמת מול פתח ביתו של נדב. אחרי כמה שעות של תצפית כבר הבנתי שאין לו סדר יום רגיל, שבו הוא יוצא בבוקר לעבודה. בכל זאת התמדתי עם התצפית עד לשעות הערב המאוחרות, מחשש שהוא עובד בעבודה כלשהי עם משמרות. למחרת פעלתי באותה מתכונת ולא היה משהו שונה מהיום הקודם. זה הביא את הנחיצות החריגה להוסיף ימי מעקב, מתוך מחשבה שאולי נדב קצת חולה. בזמן המעקב ידעתי שהוא בבית. מעבר לזה שהרכב שלו חנה בחניון, היו סימנים שהעידו על כך. תחלופת אורות בבית בשעות הערב, מדי פעם כביסה על החבל, ותיבת הדואר שלו הייתה בבוקר ריקה אחרי שראיתי מכתבים שמחכים לו בפנים.
אחרי שנתתי לו הפוגה של שלושה ימים, חידשתי את המעקב אבל זה לא הוליד מידע חדש. ביום המעקב החמישי הגיעה לפתע הזדמנות לא צפויה. הדוור לא הצליח להכניס דבר דואר לתיבת שלו אז הוא השעין אותו על החלון מעל. התקרבתי לכניסה של הבית מיד כשהדוור עזב, וזאת הייתה חבילה קטנה שממוענת אל נדב. מין עטיפת ניילון אטומה, כשבין היתר, כתוב עליה משהו בשפה הסינית. זה היה מסוג הדברים שמזמינים באינטרנט מסין. נדב בטח הזמין לעצמו או לילדים שלו איזה שטות.
שם זהה
"למה לקחת את זה?" שאל גיא שעבד איתי על המקרה הזה. אני חושב שגיא כבר מכיר את החיוך שמתלווה לדבריי כשאני זומם משהו "מה זאת אומרת? בגלל השם הנדיר שלו" השבתי. נכנסתי אל האינטרנט והתחלתי לחפש נתונים שיעזרו לי בשביל התרגיל הבא. כשהכל היה מוכן שלחתי לנדב הודעת טקסט. "נראה לי שמשהו שהזמנת מסין הגיע אלי" כך כתבתי ורשמתי את השם המשפחה "החדש" שלי, שהוא במקרה זהה לשם המשפחה של נדב. תוך שניה הוא התקשר אלי ורצה לדעת במה מדובר. "אני לא יודע" עניתי ושאלתי "כנראה הדוור התבלבל בגלל השם משפחה והשאיר את המעטפה בתיבה שלי במקום שלך. לפתוח ולהגיד לך מה זה?". לא היה צורך בזה. נדב הבטיח שיגיע אלי לכתובת שלי תוך שעה. "סגור. קבענו". סיכמתי.
עכשיו זה רק ענין של תזמון. גיא שמר על הבית שלו, ואני ישבתי סמוך לכתובת הבדויה שנתתי לנדב. כל מה שאני צריך עכשיו לעשות זה לחכות להתראה מגיא שנדב בדרך, להדביק מדבקה עם שם המשפחה על אחת הדירות, ולהיכנס למדרגות. כשנדב יתקרב, אני בדיוק "ארד" במדרגות וכך אפגוש אותו בכניסה למטה כי אין לי שם דירה.
כך בדיוק היה והכל עבד כמו שצריך. על מנת לחזק את הרושם המתאים, לקחתי מהרכב מבעוד מועד שקית עם דברי זבל, וכשיצאתי איתה מהבניין, ביקשתי מנדב שילווה אותי לכוון חדר האשפה. משם ליוויתי אותו לכוון הרכב. העיקר להרחיק אותו מהבניין לפני שמישהו ישאל שאלות על המדבקה החדשה. זה היה הרגע שלי להתחיל לדובב את נדב. "שם משפחה נדיר יש לנו" אמרתי משועשע למדי "אולי יש לנו קרבה משפחתית?!". אם יש משהו שלמדתי על אנשים, זה הרצון לתקשר על משהו ייחודי שיש להם. במקרה שלנו שם המשפחה.
זה היה השלב שבו שאלנו אחד את השני שאלות על הילדות, ההורים, המוצא שלנו, כתובות לשעבר וכל דבר אחר שעשוי להצביע על קשר פוטנציאלי בין המשפחות. מפה היה טבעי למדי לשאול אותו מה הוא עשה בצבא, והכי חשוב… מה הוא עושה כיום. אחרי כל השאלות שנשאלו, השאלה הזאת הייתה טבעית למדי. אפילו מתבקשת. נדב לא הסס לענות. מסתבר שהוא עובד על מיזם כלשהו עבור מישהו אחר, והוא לא צריך להגיע פיזית למשרד בשביל זה, אלא עובד על זה מרחוק דרך האינטרנט. "אני כ"כ טרוד בזה, שאני בקושי יוצא מהבית בתקופה הזאת" אמר "חייב לתקתק כמה שיותר עבודה". נו?! שיספר לי על זה…
הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
בחודש נובמבר האחרון יצא לאור ספר הביכורים של סאם זיברט, "קלוז'ר". להשיג בחנויות הספרים, באתר המחבר ובנייד 050-5269378.
