החוזה

לאחר הפרידה מבעלה מעיין מצאה לעצמה דירה קטנה בשכירות קצת אחרי שנכנסה לדירה התחילו הבעיות ומהר מאוד הפכו חייה של מעיין בבניין למאוד לא נעימים

צלצול הטלפון היה זה שהעיר אותי ועל הקו היתה מעיין. היא חברתו לשעבר של אחד ממכריי, שנפרדו לפני כחצי שנה. "מה העניין?" שאלתי, "אספר לך כשניפגש" ענתה די במסתוריות. מודה שלא היה לי שמץ של מושג מה יכול להיות רצונה ממני, וקיויתי שזה לא קשור איכשהוא לאדם המשותף לנו. רק בפגישה הבנתי שהרצון שלה הוא בכלל לא בתחום הזוגי. חמישה חודשים קודם לכן, קצת לאחר הפרידה, היא מצאה לעצמה דירה קטנה בשכירות. קצת אחרי שהיא נכנסה לדירה החלו להתפתח עימותים עם שכנים. כל מיני דברים קטנים כגון טפטוף מי העציצים של השכנה שמעליה על הכביסה ומוסיקה רעשנית מהדירה שממול. תקופה קצרה לאחר מכן, אחד השכנים הדתיים שם עליה את עינו. נעץ בה מבטים, העיר כל מיני הערות עוקצניות, ללא שום בושה. מהר מאד הפכו חייה של מעיין בבניין למאוד לא נעימים, כהגדרתה: "אנרגיות שליליות" הציפו את המבנה. מעיין עצרה את דבריה ללגימת קפה וניצלתי את ההזדמנות לשאול "אז איפה הבעיה ?" הרי שעניינים מסוג אלה לא מגיעים אל שולחני, פשוט יותר להחליף דירה. "אני מגיעה לזה, רגע" ענתה.

כשרון נסתר

כארבעה חודשים לאחר מכן, משלא מצאה שלווה, החליטה לעזוב והודיעה לבעלת הדירה כי תחפש דייר חלופי, כמוסכם בחוזה. לאחר תליית פתקים על עצים ופרסום בעיתון, הגיע אחד שמעוניין. את בעלת הדירה לא הצליחה להשיג פעמים רבות ולבסוף, כשתפסה אותה, הגיבה בעלת הדירה בעצבנות, העירה משהו לא ברור וטרקה לה את הטלפון. ביום אחר ניסתה שוב והפעם הגיבה שאינה מעוניינת להחליף דייר וניתקה פעם נוספת. מעיין התעניינה אודותיה בקרב השכנים והסתבר לה כי גם להם היתה "היסטוריה" איתה כשגרה בבניין. "היא פשוט משוגעת" אמרה השכנה מהקומה הראשונה "לדעתי היא מסוכנת". בבוקר שלמחרת, מעיין ניגשה אל העסק של בעלת הדירה, בית קפה בסביבה אולם במקום לפגוש אותה, פגשה בבנה, שלא עזר לה.

"נו.." המתנתי בסבלנות "מתי אני נכנס לתמונה ?" שאלתי בחוסר בהירות. מעיין סיפרה לי כי החליטה לשלוח לה מכתב מעו"ד, רק שהיא לא מצאה את חוזה השכירות. כמובן שהחליטה לא לפנות בעניין זה לבעלת הדירה, כי מעבר לכך שלא הייתה מקבלת ממנה העתק מהחוזה, כך גם הייתה נחשפת העובדה כי אין אותו בידיה. "אני רוצה שתשיג לי את החוזה" ביקשה, "מאיפה בדיוק?" השבתי את התשובה הדי מתבקשת. "לא יודעת, אני רק זוכרת שתמיד היה לך הכשרון להשיג דברים ולפתור בעיות" המשיכה. בחרתי לא לענות לזה ותחקרתי אותה מספר שאלות נקודתיות. לסיום השבתי כי דרוש לי קצת זמן לחשוב על משהו. על אף שאנשים בוחרים לכנות זאת כשרון, ביני לבין עצמי, אני יודע כי התשובה הנכונה היא עבודה ולצערי, לא תמיד פשוטה.

כבר באותו הלילה מצאתי את עצמי פתאום בוהה לעבר הקיר, ודי מחכה לסוג של ניצוץ של רעיון. בבוקר, בדרך למשרד, נכנסתי לבית הקפה של דליה, אותו עסק של בעלת הדירה וזיהיתי אותה. תוך כדי לגימת הקפה שם, צץ לי רעיון כלשהוא להשיג את החוזה ומשם התחלתי את חקירתי: דליה מתגוררת עם משפחתה בדירה בגבעתיים בשכירות חודשית ובלי קשר משכירה את הדירה בבעלותה למעיין. הסתבר לי מהר מאד שהיא עושה את זה עקב סכסוך בינה לבין השכנים וכן על מנת להתחמק מנושים אשר עדיין אינם יודעים את מקום מגוריה החדש. בדיעבד, זאת גם הסיבה שהיא מעדיפה לא לענות לשיחות טלפון. עוד נחשף בחקירה שמבין החובות, יש נושה אחד גדול במיוחד לעומת השאר. המשך הבדיקה שלי התמקדה בביצוע חקירה כלכלית לרבות נכסים, רכבים, פעילות עסקית וכדומה. כשהחקירה הייתה מוכנה וערוכה, הרמתי טלפון אל עורך הדין של בעל החוב הגדול, עו"ד כהן וקבעתי להיפגש עמו. פרטיו הופיעו בתיק התביעה המשפטית בבית המשפט.

מניע חבוי

"יש לי הצעה שממש קשה לסרב לה", אמרתי כי תמיד רציתי לאמר את זה. הצגתי את עצמי וסיפרתי לו שידוע לי על התביעה משפטית שהגיש נגד דליה. הצעתי להעביר לידיו חקירה מוכנה אודותיה, אשר דרכה ניתן יהיה לפעול למימוש החוב. התנאי היחידי שלי היה כי האמצעי הראשון בו הוא יתחיל את ההליכים היה סעיף ספציפי בדו"ח החקירה, שהתמקד בדירה שנמצא בבעלותה. באמת קשה לסרב להצעה ועו"ד כהן קפץ על המציאה. הנחתי את דעתו של כהן על כך שיש לי מניע חבוי אולם לו זה לא שינה. עתה, כשהכל מוכן, עדכנתי את מעיין בהתקדמותי בחקירה ועל אף שהתקשתה להבין בדיוק את תוכניתי, פעלה על פיה.

התוצאות למעשיי הגיעו לאחר שבוע. מעיין התקשרה ואישרה בפניי כי הגיע לידיה טופס עיקול צד ג' ע"י שליח בית משפט בגין שכר הדירה אותו היא חייבת לבעלת הדירה. על פי הנרשם בטופס העיקול, היא מחוייבת להעביר לעו"ד כהן דרך לשכת הוצאה לפועל את תשלומי שכר הדירה הבאים. בגלל חובותיה של דליה ניתן לעקל כספים המגיעים לה וכמובן, זה הסעיף שדרשתי שיטופל ראשון. כפי שצפיתי, שיחת הטלפון מבעלת הדירה אליה לא איחרה להגיע, בה היא מבקשת שתפנה את הדירה בהקדם האפשרי. תהפוכות הגורל הביאו את דליה להיות נחמדה יותר למעיין. היא הסבירה לה כי עקב העיקול היא נאלצת להחליף דייר, אחרת ילקח ממנה שכר הדירה. רק במידה ויהיה דייר חדש היא תוכל לעקוף את העיקול. מעיין, בהדרכתי, היפנתה אותה אלי. השבתי לדליה כי אין לה את הזכות לפנות אותה במהלך שנת השכירות והנ"ל דווקא ענתה שקיים סעיף בחוזה המציין אחרת. השלב המתבקש הבא היה ,כמובן, לחכות לפקס ממנה עם החוזה, כדי "שאעיין" בסעיף המדובר. על אף השגת מטרתי הראשונית, המשכתי את פעולותיי. קראתי את החוזה והסכמתי לפינוי הנכס לאחר קבלת פיצוי מוסכם של שני חודשי שכירות. לדליה לא הייתה ברירה אלא להסכים, השיקול הכלכלי הפשוט ניצח ובכך יצרתי למעיין את המקור הכספי לתשלום שכר טרחתי. שכרי האמיתי הוא שאותו עו"ד נמנה עד היום מבין לקוחותיי הקבועים וחבר לעבודה.

הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים אחרים שונו למניעת זיהוי הלקוחות