הגיחה

סימה אומנם חשדה תקופה ארוכה שבעלה בוגד בה, אולם מהר מאוד היא התחרטה על המעקב שהזמינה. למרות זאת, כמה שיחות עידוד ושכנוע גרמו לה להבין שהיא עושה את הדבר הנכון

"בעלי מאד מאד עסוק" זה היה אחד המחסומים של סימה להתחיל את העבודה, "אני לא רואה איך נשאר לו זמן לבגוד". ראיתי דבר אחד או שניים בחיים, ואני יודע שאם מישהו רוצה הוא יכול להספיק הכל, כולל בגידה. בכל זאת העדפתי לא להתנגד. זאת היא שפנתה אליי לעזרה בגלל חשדותיה. זאת עובדה יבשה שהיא חושדת בו ולכן הדבר היחידי שיאשש או יפריך את מחשבותיה אלה עובדות, שאותן ניתן להשיג רק בשטח. זה לא הזמן למחשבות "ריאליות". היא ניסתה אותם ממילא במהלך השנה האחרונה ובכל זאת נשארה באותו מצב של חשדנות. הגיע הזמן לטפל בזה בדרכי שלי.

סימה מחטטת בקביעות ביומן הפגישות של בעלה. דן, שמשמש בתפקיד בכיר בחברה שלו, באמת נאלץ להתמודד עם פגישות רבות במהלך יום העבודה שלו. הוא יוצא מוקדם מהבוקר, וחוזר לרוב בשעות הלילה. ידיעה מראש של סדר היום שלו הקלה עלי את המשימה. עברתי איתו את היום הראשון, ויכולתי לסמן "וי" ליד כל פגישה שנרשמה מראש.

 

הכיוון הנכון

התחלתי את יום המעקב השני. גם היום ידעתי מראש היכן הוא עתיד לבקר. זה קצת מוקדם מדי, אולם סימה החלה לגלות סימני חרטה על מעשיה. "זה מיותר", הרהרה בקול רם "אמרתי לך שהוא עובד בלי סוף". יכולתי להבין אותה. זה בדיוק מה שאנשים מרגישים כשהם פונים אלי. הם קצת ספקניים ומבולבלים בקשר למה שהם אמורים לעשות. אם תשאל כל אדם שחושד מה הוא מרגיש, ללא ספק התשובה הרווחת תהיה מין בלבול כזה. פעם אני מאמין שאני נבגד ופעם אחרת אני אומר לעצמי שזה לא הגיוני. בכל שנות פעילותי, ובכל תיק חקירה זה מין מוטיב שחוזר על עצמו.

קל היה לי להראות לה את הכיוון הנכון. יש לי ערימה של מכתבי תודה מלקוחותיי שמתארים בדיוק את מה שהיא מרגישה היום, ויותר חשוב, מה מרגישים לאחר שמגלים את האמת, לטוב או לרע. נחה דעתה של סימה והמשכנו הלאה.

היום השלישי לחקירה יצא לדרך. עברתי קודם דרך המשרד לקחת את צילום יומן הפגישות. בשעה אחת עשרה לערך דן התקרב לכוון שכונת ל' ופנה שמאלה לשדה דב. הוא החנה את הרכב בחניון ונכנס ברגל אל השדה. הסתכלתי מהר ביומן הפגישות לראות מה אמור להיות היעד הבא שלו. לפי מה שרשום, טיסה היא לא חלק מהתכנית. "אולי הוא רק בא לאסוף מישהו או משהו" התייעצתי עם החוקר שבצוות שלי.

 

גיחה דרומה

נכנסתי אחריו. הוא לא ניגש לאזור שבו מקבלים חבילות, וכן לא אל הפינה בה מקבלים את פניו של נוסע שבא. הוא עמד והמתין בתור לטיסה. ביררתי במהירות מה הטיסה הקרובה, ובמקביל ביקשתי מסימה שתתקשר אליו ותתעניין בשלומו. סימה טלפנה אולם דן הציץ בצג הטלפון שלו ובחר לא לענות לה. "הוא שלח לי הודעה שהוא בפגישה" הסבירה לי לאחר רגע. עכשיו הייתי בטוח שהוא זומם משהו. ניגשתי לקנות כרטיס לאילת. "הטיסה מלאה לגמרי" ענתה הפקידה.

יש לי מכר באילת שאני נעזר בו מדי פעם. לצערי, הוא לא ענה לי לטלפון. מיהרתי אל דלפק חברת התעופה המתחרה ושם הצלחתי לרכוש כרטיס. הבעיה היחידה היתה שהיא יוצאת כמה דקות אחרי הטיסה של דן. החלטתי ללכת על זה בכל זאת. אולי יתמזל מזלי.

נחתי באילת. מיהרתי החוצה על מנת לראות אם אפשר לראות עדיין את דן בסביבה, אולם פספסתי אותו. בינתיים התקשר אלי מושיק, החבר מאילת. "חיפשת אותי?" סיפרתי לו שאני באילת "חכה שם ואני בא".

לא נותר לנו הרבה לעשות אלא להמתין שדן יגיע לשדה התעופה בשביל לחזור לחיי השגרה שלו. כעבור שלוש וחצי שעות ראיתי אותו יוצא מרכב פרטי. הוא נפנף לרכב לשלום ונכנס פנימה. "אחרי הרכב" אמרתי למושיק. הוא ידע היטב את העבודה. הרכב נסע לאזור המלונות וחנה בחנייה שמיועדת לעובדים. "לא רע" העיר מושיק כשראה את הדמות הנשית שחמקה לה מהרכב. נכנסתי במהירות למלון. רציתי לדעת מי זאת הבחורה הזאת. כשהגיעה לאזור הקבלה, ראיתי על דש מעילה את התג שמסגיר את שמה ותפקידה. היא היתה סגנית מנהל המלון. זה היה הזמן שלי לשוב לת"א.

 

תיק סגור

עדכנתי את סימה וביקשתי ממנה לשמור על איפוק עדיין. אנו אמנם יודעים כרגע איך הוא פועל אך אין לנו שום ראייה שתומכת בזה. הרגשתי שיהיה לה קשה לשמור את זה בבטן זמן רב. ביקשתי ממנה שתציץ ביומן שלו אחורנית, כדי לראות אם יש פגישות שחוזרות על עצמן, ואולי זה יכול ללמד אותנו על הרגלים מסוימים. סימה שמה לב שכל עשרה ימים בערך, דן רושם שלוש פגישות רצופות עם אותם אנשים כל פעם. "מצויין. זה הקוד שלו" עניתי "עכשיו רק צריך לשים לב ביומן מתי תהיה הגיחה הבאה שלו.

עבר שבוע וחצי. סימה עדכנה אותי מראש על הקוד. יצאתי בטיסה מוקדמת לאילת. הפעם לא ישאירו אותי בלי מקום. במקביל, אחד מחוקריי שמר על החניון של שדה דה כדי להתריע מתי הוא מתכוון לטוס. בשעה עשר וחצי הוא הגיע לשדה דב.

בערך ב -12 זיהיתי אותו באילת. סגנית המנהל כבר חיכתה לו בכניסה עם הרכב שלה. הוא נכנס פנימה והיא קיבלה אותו בנשיקה. הם נסעו יחד לכוון המלון. כשפנתה אל חניון העובדים, אני ומושיק מיהרנו לכניסה. תפסנו אותם במעלית של החניון. הם הלכו יחד ישר לחדר האוכל, שם התחילו להגיש את ארוחת הצהרים. הם אמנם לא נגעו אחד בשני, אבל מבטיהם הסגירו את טיב הקשר שיש ביניהם. חצי שעה מאוחר יותר הם עלו לאחת הקומות של המלון. כיוונתי את המצלמה הסמויה, שליוותה אותם נכנסים ישירות אל אחד מחדרי המלון. תיק סגור. מקרה של אחד שאין לו זמן.

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

בחודש נובמבר האחרון יצא לאור ספר הביכורים של סאם זיברט, "קלוז'ר". להשיג:

www.myspy.co.il  או בנייד 050-5269378.