"עזוב. שכח מזה. תבטל הכל" ארז רשם לי את ההודעה כשהוא היה "בשרוול" הכניסה למטוס. הספקתי עוד להחליף אתו מספר הודעות כדי להבין שהבת שלו סיפרה שאשתו מתכוונת לנסוע לחופשה קטנה בעצמה עם אמא שלה בצפון הארץ.
"אין טעם לעקוב אחריה כי היא נוסעת איתה" הסביר לי ארז. ניסיתי להסביר לו שכרגע הוא לא יודע אם זה נכון בכלל או לא, אבל לא היה כבר עם מי לדבר. המטוס ככל הנראה נעל דלתות והתכונן להמראה וזה השאיר אותי עם דילמה אם להקשיב ללקוח שלי או לא.
חופשה בבורגס
ארז לא היה חושב בחיים לבחון את נאמנותה של אשתו. הוא תיאר אותה כטיפוס קצת א-מיני, ולכן לא צצו מעולם מחשבות על משיכה מינית כלפי אדם אחר. יחד עם זאת, אירועי השנה החולפת גרמו לו לפקפק גם בזה. ההתדרדרות והשינויים שקרו בשנה האחרונה, ממצב של בית משפחתי יציב ועד היום היו מהירים. חגית החלה לדאוג יותר לעצמה. יצאה ובילתה יותר. שינתה את סגנון הלבוש שלה, ושפע של ביטויי חוסר שביעות לא איחרו להגיע. הקצב היה מסחרר וכיום, שנה אחרי, השניים מדברים על גירושין, מבלי שהוא מבין בכלל למה. הוא אמנם שומע את טענותיה, אבל לא בהכרח מבין למה היא בכלל מלינה.
בכל מקרה, ארז לא נותר חייב ועד שהם יתגרשו, אם בכלל, הוא המשיך לנהל את חייו כרגיל. מתוך מחשבה לפצות את ילדיהם על המצב בבית, הוא לקח אותם לחופשה קצרה בבורגס, כאשר חגית לא רוצה להצטרף. אחד מחבריו אמר לו שזה זמן מעולה לבחון את נאמנותה. "אם אתה לא מבין למה היא רוצה להתגרש, תחקור. היא עשויה להפתיע אותך" אמר לו אותו חבר, וזה הביא אותו אלי. כשהוא חושב על זה פתאום, הוא מבין כי באמת נכון לבדוק.
עכשיו, כאשר ארז שמע פתאום מהבת שלו, שחגית מתכננת גיחה לצפון עם אמא שלה, אין טעם להוציא לפועל את המעקב. לצערי, אילוצי הטיסה מנעה את המשך התקשורת בינינו והשאירה אותי להחליט בעצמי מה לעשות, על אף מה שארז קבע.
מעקב אמא ובת
החלטתי לא להקשיב לו. אי אפשר לסמוך על מה שהבת שלו אמרה. יתכן מאד שחגית בכוונה אמרה לה כל מיני דברים כדי לבלבל ומתוך מחשבה שזה יעבור הלאה. הפעלתי שיקול דעת ונסעתי אל מקום העבודה של חגית, כדי לחפש אחרי הרכב שלה. "מקסימום 'אשרוף' כמה שעות על חשבוני" חשבתי לעצמי "עד שאדבר שוב עם ארז".
למזלי מצאתי את הרכב של חגית במקום עבודתה. זה אומר שעוד לא פספסתי כלום והתצפית שלי החלה. בשעה אחת ראיתי אותה בפעם הראשונה. זה גרם לי להבין שהיום הוא היום הנכון כי היא אמורה לסיים לעבוד בשעה חמש. בעוד זמן קצר אדע את האמת.
חגית נסעה הביתה ויצאה משם כעבור שעה סוחבת אחריה טרול נסיעה. הייתי דרוך כדי לראות אם מישהו יבוא לאסוף אותה, אבל היא נכנסה לרכב שלה ונסעה. אחרי עשרים דקות של נסיעה היא הגיעה לכתובת של הוריה, וחיכתה ליד חניון החניה. זה השלב שהבנתי שהמעקב אחריה היה מיותר. היא בטח תכניס את הרכב לחניה המקורה של האמא, ואז היא תמשיך אתה צפונה. החלטתי להישאר רק כדי לוודא שזה מה שהולך לקרות.
עברו דקות ארוכות עד שראיתי את הרכב של האמא מגיח מהחניון. אמה נהגה ברכב, וחגית ישבה לצידה ושיחקה עם הטלפון הנייד שלה. שוב הרגשתי שסתם חיכיתי, והבנתי שאכן סתם "שרפתי" כמה שעות לשווא. התכוונתי לסובב את הרכב כדי לעזוב אותם ולחזור הביתה, כאשר הרהרתי לרגע על כיוון הנסיעה שלהם. הן אמורות לנסוע צפונה, אבל במקום לפנות לכביש שייקח אותם לכיוון, הן פנו לכיוון אחר. יתכן שזה טעות או תמימות, אבל אם אני כבר כאן, אז אבדוק את זה יותר לעומק.
חגית ואמה אכן עצרו במרכז המסחרי הקרוב כדי לקנות משהו והמשיכו בנסיעה. שוב הכוון עוד לא היה צפונה ואני אחריהן. כאשר הן יצאו מהעיר ופנו דרומה, היה ברור לי שאני לא עוזב אותם. אחרי כמעט חצי שעה של נסיעה הגענו לאזור של שדה התעופה. אם הן רק יעברו ליד אז בוודאות מדובר בטעות של הבת כשאמרה צפונה במקום דרומה.
סיפור כיסוי
חמש דקות מאוחר יותר מצאתי את עצמי נוסע בכבישים הפנימיים של שדה התעופה. לזה כבר אין הסבר אחר. כל סיפור החופשה עם האמא הוא סך הכל סיפור כיסוי. חגית החנתה את הרכב אצל אמה, כנראה מהחשש שיש מכשיר מעקב עליו או סתם כדי שאמא שלה "תקפיץ" אותה לשדה. השתיים התקרבו לעבר רחבת הטיסות היוצאות ונפרדו. אני בינתיים נאלצתי לזרוק את הרכב בחניה הקרובה ביותר ורצתי במהירות לאולם הנוסעים כדי לחפש את חגית בין חברות התעופה. למזלי, התורים הארוכים פעלו לטובתי. אחרי מספר דקות מצאתי אותה והיא לא הייתה לבד. היא הרגישה מספיק נינוחה להיות בחברת מישהו, כאשר היא יודעת שבעלה והילדים בדרכם לארץ אחרת.
ידעתי שאני איתם על זמן שאול. מיהרתי להוציא מצלמה סמויה בתקווה לקלוט מגע כלשהוא ביניהם. הוא לא איחר לבוא אבל באופן עדין ומרומז. ליוויתי אותם מבצעים צ'ק אין ומשם לכניסה לדיוטי פרי. לפי מיקום הדלפק ידעתי את יעד הטיסה שלהם. לא היה קשה לחשב מתי בכוונתם לשוב לישראל. לחברת התעופה יש סה"כ שתי טיסות כל שבוע לשם, וחגית חייבת לחזור לישראל לפני ארז כדי שלא תתגלה.
בינתיים ארז הגיע למלון שלו והתחבר לאינטרנט. "אתה חושב שעשיתי טעות שביטלתי?" שלח לי הודעה. מתחתי אותו כמה דקות ועניתי לו שאני משוכנע שהוא טעה, ורק אז סיפרתי לו את השתלשלות העניינים. קבענו המשך פעילות מרגע נחיתתם בארץ אחרי החופשה שלהם.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
