עדות חיה | גל גפן
דף הבית / חוקר פרטי / עדות חיה

עדות חיה

אין ספק שכל ילד מביא את האושר שלו, אבל בכל זאת מדובר בילד החמישי שלהם. זיו וגם אשתו כבר מתורגלים היטב בנושא. כמו תמיד, מיד אחרי חופשת הלידה, ליאת חזרה אל מקום עבודתה, משם היא ממהרת לחזור לאסוף את ילדיה ממוסדות החינוך ומשגיחה עליהם עד שזיו חוזר בערב ממקום העבודה התובעני שלו. הכל כמו תמיד וכרגיל, אלא שבכל זאת משהו השתנה.
זיו מסיים את ארוחת הערב החמה שמחכה לו, ובינתיים ליאת לוקחת איתה את עגלת התינוק ויוצאת להסתובב בשכונה. זה היה נראה לזיו מאד טבעי שליאת צריכה להתאוורר מהאינטנסיביות שהיא חיה בו. אלא שזה נהפך להרגל, וזמן השהייה התארך כל פעם. היא יכולה להיעלם לשעתיים שלמות ויותר. זיו דיבר איתה לא אחת על הנושא. לא בגלל שהייתה לו ביקורת על הבחירה שלה לצאת מהבית אלא כי הרגיש שמשהו עובר עליה. מחשבות על דכאון אחרי לידה החלו לחלחל בו. "רק תגידי ואהפוך את העולם להשיג לך את כל העזרה שצריך" אמר לה. "אין צורך. אני אהיה בסדר. הכל בסדר" השיבה רק שזה לא הרגיש לו כך.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "גל גפן" Joffe.dana@gmail.com


שיחות מסתוריות
זיו פנה אלי. הוא לא חשב בכלל על כיוון של בגידה, כי אם זה היה המצב היא לא הייתה לוקחת איתה את התינוק הקטן אלא פשוט יוצאת בעצמה. באותה מידה, היא בטח לא הייתה כ"כ לא זהירה ויוצאת לפגוש מישהו בכל יום. בכל זאת, הוא רצה לוודא שהיא הולכת לאן שהיא מספרת לו. אולי כך יבין מה עובר עליה. בכל יום זיו עדכן אותי מתי הוא חוזר הביתה ואז חיכיתי מתחת לביתו. חצי שעה לאחר מכן ראיתי את ליאת יוצאת עם העגלה. אוזניות לבנות היו מחוברת אל המכשיר הסלולארי שלה, והיא הלכה בניחותא ושוחחה בטלפון. לאחר כרבע שעה של הליכה איטית, הגיעה אל גינה ציבורית והתיישבה על הספסל הפינתי. שעה קלה לאחר מכן הלכה בחזרה הביתה. פחות או יותר כך היה בשלושת הימים הנוספים שבדקתי. הממצאים בשטח תואמים את דבריה של ליאת.
הדבר היחידי שהציק לי אלו שיחות הטלפון, וביקשתי מזיו שינסה לבדוק בנייד שלה עם מי היא משוחחת. "אני לא מוצא תיעוד של השיחות האלה" אמר לי לאחר שבדק ביומן השיחות הנכנסות והיוצאות שלה, ובנוסף הוא גם בדק באפליקציות המסרים למיניהם. זה בהחלט מוזר שהיא מוחקת אחריה את השיחות. "מה עושים?" שאל זיו ובצדק. המקרה חייב התערבות פולשנית יותר.
היופי כשאתה לומד הרגלים מסוימים של מישהו, אתה יכול לפעול בהתאם. ליאת חזרה אל אותה גינה ציבורית ואל אותו ספסל. בגיחתה הבאה אל הגינה, הייתי כבר מוכן. לקחתי את הבן הקטן שלי שישחק באותה בגינה, ואת אחותו הגדולה כדי "שתשמור" עליו. דאגתי שישחקו בדיוק מאחורי אותו ספסל שליאת נוהגת לשבת בו. "תרשמי לי כל משפט שאת שומעת" תדרכתי את הבלשית הקטנה שלי. סמכתי על זה שליאת לא תשנה את המיקום הקבוע שלה, בגלל שהיא תראה ילדים בסביבתה.
"נשמע שהיא משוחחת עם גבר" כתבה לי שירי הבת שלי בהודעה. "היא מספרת לו כל מיני דברים על הילד הקטן" סימסה לי אחרי רבע שעה "כמו כאבי בטן או גזים, טיפת חלב. דברים כאלה". חיכיתי בסבלנות אבל מסיבה כלשהיא זה הרגיש אחרת לגמרי, כשאתה יודע שהבת שלך עובדת במקומך בשטח ולא אתה. כל שניה בגינה נראתה בלתי סופית. "אני ממש מתגעגעת"…. "לא יודעת מה לעשות" שירי המשיכה לכתוב לי. מיותר לציין, שהבת שלי לא יודעת את הרקע של המקרה שלי אלא פשוט מצטטת לי משפטים וחצאי משפטים שהיא שומעת. "קשה לי להסתכל עליו"…"אני שקופה מדי עבורו"…"מתה מפחד"…."יש לו את החיוך שלך"…ועוד ועוד. זה הספיק לי. כתבתי לשירי שתיקח את אחיה הקטן ותבוא לרכב שלי. סיימנו.

בדיקה בחו"ל
אם יש משהו שלמדתי על גברים במהלך החיים המקצועיים שלי, זה שהם לא רואים. הם עסוקים מדי בענייניהם מכדי להבחין בכל מיני דברים סביבם, כשזה לא נוגע לעבודה שלהם. הרגשתי שזה בטח קרה גם לזיו, בכל מה שנוגע אל אשתו. שיתפתי אותו במשפטים שנאמרו "יש סיכוי שהילד הקטן לא שלך". מסיבות דתיות יש איסור על ביצוע בדיקת אבהות, מחשש שהילד יוגדר כממזר (ילד מחוץ לנישואין), מה שיפגע בתקפות החתונה שלו בעתיד. לכן כיוונתי אותו על ביצוע בדיקה בחו"ל עם ערכת בדיקה שנשלחת אליו. כמו כן מה שמזמינים זה בדיקה של השוואת DNA ולא אבהות. זה עוד דרך "לעקוף" את מה שמותר ומה שאסור. זיו עקב אחרי ההוראות המדויקות ושלח את הערכה לחו"ל. עתה נותר לחכות כשלושה שבועות ארוכים במיוחד.
בלתי אפשרי להיות מאופק במקרים כאלה. זיו אמנם לא אמר לה מילה, אבל לא נשאר טבעי. פה הוא זרק לה עקיצה, שם הוא רמז רמיזה, ובחן את תגובותיה. כשבועיים לאחר מכן היא נשברה וסיפרה לו. "עשיתי טעות חמורה" התוודתה לפניו. ליאת סיפרה לו שנענתה לחיזוריו של גבר אחר, מה שהיווה הזדמנות בשביל זיו לקבל את שמו של הבחור, אבל התעקשה שהמגע הפיזי ביניהם היה בגדר מזמוז לכל היותר. מאותו רגע החל מחול השדים. שיחות ארוכות, הטחות דברים, האשמות הדדיות, והנורא מכל, בלבול נוראי.
אחרי עשרה ימים בהם נאמר כמעט הכל, הם גיבשו עמדה שינסו לשקם את המשבר הזה. באותו יום הגיעו תוצאות הבדיקה מחו"ל. הילד הקטן לא שלו. אם חשב שגיבש החלטה אז זה ערבב אל כל הקלפים מחדש. "איך אני יכול לשקם את זה, כאשר בכל יום יש לי עדות חיה של מה שהיא עשתה לי ?!?!" בכה בטלפון "זה לא אנושי". אמר וצדק. כמה שזה באמת לא אפשרי וקשה.
נכון להיום, הם עדיין מנסים לעבור את זה.

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל joffe.dana@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

זוג

עניין לא סגור