לא הייתי צריך לנחש את הגיל שלו. הוא אמר אותו כבר במשפט השלישי. באותה נשימה הוא ציין שהוא רווק. הוא לא נראה בכלל בן שבעים. לא היו חסרות לו נשים, וביניהן גם מספר מערכות יחסים ארוכות טווח וכל עוד זה לא חייב חתונה, הוא היה בסדר עם זה. מה שכן הוא רצה זה ילדים.
מנחם בן יחיד. התייתם מאביו בגיל צעיר וקרובת המשפחה היחידה שנותרה לו עד לאחרונה הייתה אמו.
קשר אינטנסיבי
זה היה השלב שממש היה קשה לו להמשיך לדבר. ערב לפני פטירתה, הוא ישב ליד מיטתה והחזיק לה את היד. היו לה רגעים מעטים של ערנות. "אם יש משהו שאני לא אשכח לך בחיים, זה שאפילו נכד לא הבאת לי…".
מנחם שוב עצר ובכה. היום, חודשיים אחרי, כאב לו באותה מידה. "שם נדרתי נדר" אמר לי "אם יש סיכוי שיש לי ילד היכן שהוא, אני אהפוך את העולם למצוא אותו…".
"מאיפה שיהיו לך ילדים פתאום?" שאלתי. "זה סיפור בפני עצמו. לפני יותר משלושים שנה פרסמתי מודעת היכרות…" החל בתיאור.
הם ניהלו קשר של מספר שבועות. בשלב די מוקדם התברר לו שהיא עדיין נשואה. זה לא הפריע להם להיפגש בדירתה, כיוון שבעלה נשאר בארץ המוצא שלו, בלגיה. היא ממילא רצתה להיפרד ממנו, אבל נמנעה מלעשות זאת כי יתכן וימיו ספורים עקב מחלה קשה שיש לו. למנחם לא היה אכפת. זה היה לו די נוח.
ככה הוא הבין שקשר זה לא עומד להיות ארוך כי אהובה לא מתכוונת להישאר בארץ. מרכז חייה נמצא בבלגיה, והסיבה שהיא בארץ זה כדי לבקר את קרוביה.
את היום הבא הוא לא ישכח לעולם. הוא הגיע לדירתה, אהובה נכנסה עם נייר. "אתה יכול לרשום לי בבקשה את כל המחלות התורשתיות במשפחה?" ביקשה ממנו. לקח לו שבריר שניה להבין. "מחלות?! נקלטת?" שאל. זו הייתה דרכו לשאול אם היא נכנסה להריון. אהובה הכחישה אבל הוא לא הרפה. היא הסבירה לו שאם היא כן תכנס ממנו להיריון, היא מעדיפה לדעת מראש את ההיסטוריה הרפואית שלו כי היא מתכוונת לשמור על הילד. מנחם התרגש במידת מה ושאל מה יהיה חלקו בגידול הילד. אהובה הייתה מאד ברורה: אין ולא יהיה לו חלק.
הם מעולם לא דיברו על זה קודם לכן, וזה יצר מריבה גדולה. למחרת בבוקר קיבל טלפון ממשטרת ישראל והוזמן לחקירה בגין איומים נגדה. מנחם סיפר את הצד שלו ושוחרר באזהרה. הוא עזב אותה לנפשה והתיק נסגר.
מנחם ידע אך ורק את שמה הפרטי ועוד פרטים כללים שהיא סיפרה לו בתקופת היכרותם. ידעתי שקצה החוט הממשי שלי זאת הדירה. עשיתי כהרגלי את כל הבדיקות. כחוקר, גיליתי, שלפעמים הפתרון נמצא במקומות הכי לא צפויים כמו תיק הבניין בארכיון מחלקת ההנדסה. היה שם מסמך ישן ובו תלונה של השכנים כנגד דירת הקרקע. למסמך זה היה מהודק מסמך עם שמות הדיירים. השם אהובה לא הוזכר אבל התחקיתי אחרי צאצאיהם, עד שמצאתי שלנכדה שלהם קוראים אהובה. כעת היה לי את שמה המלא. מרכז חייה אכן היה בבלגיה. חוקרת בלגית עזרה לי להשלים את התמונה. אותו בעל שלה, שימיו היו ספורים, עדיין חי ובועט. לאהובה יש ילד. מתאים מבחינת הגיל לסיפורו של מנחם.
תמונה אחת שווה אלף מילים
"תביא איתך תמונה שלך מגיל שלושים ארבעים ככה, טוב?!" ביקשתי ממנחם בשעה שקבעתי איתו פגישה דחופה. אחרי כמה שעות ישבנו זה מול זה בבית הקפה. לקחתי ממנו את התמונות שביקשתי ממנו ופרשתי אותם על השולחן. הוספתי ליד את התמונות של אלן, בנה של אהובה. "תמונה אחת שווה אלף מילים". מנחם הסתכל עלי, על התמונות, וחוזר חלילה. נתתי לו כמה דקות לעכל.
לא היה לי ספק שאלן הוא בנו של מנחם. לא יתכן שהדמיון ביניהם הוא צירוף מקרים לא משעשע.
לאחר שמעט נרגע, המשכתי לשתף אותו בדברים שגיליתי בחקירה. אלן, בנה של אהובה, פרש כנפיים. לאחר שסיים לימודים גבוהים בבלגיה, הגיע לארץ ללמוד תואר נוסף בבית ספר מקצועי. הוא למד וחי כאן בארץ מספר שנים בודדות. הכיר בארץ בחורה ניו זילנדית, והוא חזר יחד איתה לניו זילנד. מנחם כאן ממש נלחץ. כבר הרגשתי שהוא לא איתי בשיחה. הוא כבר לא בוחן אופציות אלא רק רוצה לקום מהשולחן. נפגשנו שוב אחרי יומיים כדי להסביר לו שוב את המהלך ואת העלויות. זה היה תורו לקחת את השליטה על העניינים, ובעצם הסביר לי מדוע תפקידי הסתיים. הוא שיבח אותי על החקירה, אבל כעת הנושא צריך לעבור לאנשי מקצוע אחרים. הוא עירב בסיפור פסיכולוגים, קוראי שפת גוף, יועצי משפחה ועוד. הוא כנראה לא מבין את המשמעות האמיתית כשאמרתי לו שאני חוקר שמתמחה בתיקים אישיים.
שמרתי איתו על קשר כדי להבין כיצד הוא מתקדם. אני מאמין שהוא עבר למעלה מעשרה אנשי מקצוע שונים כדי לקבל חוות דעת. לא הבנתי איך הוא לא רואה את הדרך שהצעתי לו. אני והצוות שלי נטוס לניו זילנד, נלמד יותר על חייו של אלן, נמצא דרך להיות קרוב אליו, כדי "לרכך" אותו לפני שמיידעים אותו שיש לו בכלל אבא ביולוגי אחר. השיקול הכספי הכריע אותו. לא שלא היה לו כסף, אבל פחד להשקיע ולהתאכזב.
לאחר כמה חודשים פגשתי אותו במקרה ליד שכונת מגוריי. בכנותו, סיפר לי שלקח איתו מישהו אחר בעלות מינימלית והם פשוט טסו לשם ופנו לאלן. ללא הכנה מוקדמת.. לא הפתיע אותי שאלן הגיב לא טוב. לדבריו, זה הרעיד את עולמו. זה גם הפחיד אותו מדוע מנחם נזכר בו לאחר כ"כ הרבה שנים.
אלן סירב להמשיך את השיחה אבל לקח כתובת מייל. הם התכתבו כמה מיילים בודדים, ובסופו של דבר ביקש לא להמשיך עם זה. לא ככה זה אמור היה להיגמר. התלבטתי אם אני עדיין יכול לעזור לו בכל זאת. תם אבל אולי עוד לא נשלם.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
