אם היו אומרים לזהבה כבר בהתחלה איך עתידים להיראות שלוש השנים האחרונות, היא הייתה בוחרת במסלול הרבה יותר סלחני וותרני. אבל מי תיאר לעצמו?! בטח שלא היא. היא חשבה שהמקרה שלה הוא כזה פשוט וקל, שאפילו אין צורך בליווי עורך דין. ככה החלה את הליך הגירושין שלה. לזהבה גם לא היה צורך בחוקר פרטי. היא אמנם ידעה זאת אחרונה, אבל גילתה את הרומן בכוחות עצמה. רק אז התברר לה שכמעט כולם יודעים עליו, ואף אחד לא טרח לספר לה. בהתחלה מאד כעסה, ואח"כ הבינה שהקשר הזה היה כל כך שקוף לכולם, עד כדי שהסביבה האמינה שזהבה פשוט יודעת ומעלימה עין. זאת הסיבה שאיש לא דיבר איתה על זה.
היא לא הייתה צריכה מעבר לזה כדי להחליט שנכון לה להתגרש ממנו. גם ככה היא לא ליקקה דבש לצדו של שאול. תכונות האופי שהעריצה בו בתחילת דרכם, הפכו לדברים שהיא שונאת בו היום. איכשהו היא הסכימה לחיות עם ההתנהלות הנוקשה שלו ועוד הרבה תחלואות נוספות, ולו רק כדי להמשיך לקיים את שלמות המשפחה שלהם. היא הסכימה עד שגילתה את האישה האחרת. לזה היא כבר לא הייתה מוכנה.
עמד ושיקר
ברגע שהחליטה להתגרש, שאול נאבק איתה על כל מרכיב בנפרד. גובה מזונות, כתובה, רמת חיים, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה וכו'. הוא ניצל כל מרכיב וכל דבר שיכול ולו רק לחבל בהחלטתה של זהבה. הוא לא רצה שלום בית או שיקום. לא הייתה לו כל בעיה להתגרש, אבל אם כבר עושים את הצעד, הוא רוצה לשמור לעצמו נתח גדול ככל שאפשר. הדבר הזה יצר מאבק מתמיד, שלקח זמן רב, וגבה מזהבה בראש ובראשונה מחיר רגשי שלא חוותה בעבר, ועם השנים גם מחיר כלכלי כבד.
אחרי שלוש שנים קשות של מאבק, היא מצאה את עצמה מובסת מולו בכל מערכה משפטית. נשארה עוד מערכה אחת וזה תשלום הכתובה, אותה היא מנהלת כבר בבית הדין הרבני. היא לא צפתה שם בעיה. נסיבות הגירושין ידועים וברורים לכל הצדדים. בכל זאת, כששאול הגיע ביום הדיון, עמד שם על דוכן העדים ושיקר. "לא היו דברים מעולם" אמר בעדותו "אני בקושי מכיר את האישה הזאת. רק משלום שלום". זהבה התפוצצה מעצבים. היא די איבדה שליטה שם. רק מאוחר יותר היא קלטה שהיא לקחה את הרומן שלו כמשהו ידוע ומובן מאליו. זה שהיא גילתה, ושכל העולם יודע, עדיין לא אומר שהיא מסוגלת להוכיח. היא לקחה בחשבון שאם שאול התגורר אצלה מאז הפרידה, אין סיכוי שהוא יכחיש את זה. הוא הכחיש בכל זאת. "אז שיסביר איפה הוא גר מאז שעזב את הבית?" כמעט וצרחה שם בבית הדין ושאול ענה ברוגע שהוא מתגורר אצל אמו. זה השלב שהיא פנתה אלי.
אין מה להפסיד
הרבה דברים רעים אפשר להגיד על שאול, אבל טיפשות לא נכללה בהם. לכן זה לא הפתיע אותי שמרגע העדות, לא מצאתי אותו בביתה של המאהבת אלא באמת מתגורר בבית של אמא שלו. הוא לא צריך להעמיד פנים לאורך זמן, כי מועד דיון ההוכחות נקבע לשבועיים מאוחר יותר. האמנתי שלא יהיה לו קשה מדי להתאפק שבועיים שלושה ללא המאהבת שלו.
"על פי שניים יישק דבר" ניסיתי להסביר לזהבה את עקרון גבית העדויות בבית הדין הרבני בהקשר של בגידה. בגלל שכולם גם ככה יודעים על מעלליו של שאול, הרי שכל מה שהיא צריכה ששני אנשים יעידו לטובתה על זה והיא מסודרת. הסתבר שכולם יודעים, אבל באותה מידה פוחדים. שאול עובד כפקח בעיר שלהם, ואך אחד לא מוכן לעמוד מולו ולהכשיל אותו. זה היה מאכזב בפני עצמו לגלות מי החברים האמיתיים שלה בעיר הקטנה הזאת.
"אין טעם להמשיך לעקוב אחריו" אמרתי את המובן מאליו "אבל אולי אפשר לנסות משהו אחר". לא סתם אומרים שכל מקרה לגופו ולכל סיפור יש את היתרונות והחסרונות שלו. לא יודע אם אני אצליח, אבל מה שבטוח שכבר לא היה מה להפסיד.
ישבתי במרחק רב מול ביתה של המאהבת. ידעתי שמהרגע שהיא תצא מהבית, תתחיל "החלטורה" שארגנתי לה. ראיתי אותה יוצאת לכוון החניה, ומסתכלת לצדדים. מסתכלת על הרכב ושוב לצדדים. תיארתי לעצמי שהיא לא מאמינה שזה אמיתי. רכב חוסם אותה. היא חיכתה כמה דקות, אבל איבדה מהר את הסבלנות. נכנסה לרכב וצפרה מספר פעמים. דבר לא השתנה. היא הוציאה את הטלפון שלה וחייגה מספר. כמה דקות מאוחר יותר שאול הגיע אל הכתובת. איזה מזל שמכירים פקח טוב כשצריך אותו. שאול ניצל את מעמדו וערך כמה בירורים על הרכב עד שקיבל מספר טלפון וחייג. הטלפון צלצל אצלי ברכב.
מעבר לשכנות טובה
"כן" עניתי בחוסר ענין. שאול דיבר איתי על הרכב, ועניתי שזה לא יכול להיות "חניתי בצורה מסודרת. אתה כנראה עובד עלי". "תבוא לפה עכשיו ותראה בעצמך" הגיב ובכוונה לא שיתפתי פעולה. קיוויתי שזה יעצבן אותו. גרמתי לו להתקשר אלי שוב ושוב ולא עניתי, וראיתי מרחוק שהוא מתחמם. לקחתי בחשבון שבעיר כל כך קטנה, אין להם גרר. אין בעיות חניה בעיר הזאת כמו בערים הגדולות. ככל שהוא רתח, המאהבת שלו ניסתה להרגיע אותו. "די שאול, אז תתרגז, הוא בטח תיכף יבוא" שמע אותה החוקר שהיה איתי. מדיבור, זה הפך למגע עד שהיא חיבקה אותו לגמרי וליטפה את שיערו.
זה היה הסימן שלי ורצתי אל הרכב שלי. "אני מצטער. ממש מצטער. חניתי טוב אבל הרכב התדרדר אחורנית" הסברתי ולא ניסיתי להיות משכנע. שאול היה עצבני מדי והסביר לי שבגללי חברה שלו מאחרת מאוד לעבודה. "באמת מצטער" נכנסתי לרכב ועפתי משם. השגתי מעל ומעבר בשביל להמחיש שהקשר הזה מעבר לשכנות טובה. עכשיו רק נשאר לשלם את הדו"ח שהוא השאיר לי על החלון.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
