דף הבית / חדשות העיר ראשי / "אני שמחה ללכת לאתגר הזה"

"אני שמחה ללכת לאתגר הזה"

רונן דמארי

 

דפנה שקורי
דפנה שקורי. צילום: סיון פרג'

לנעמ"ת יש מנכ"לית חדשה: דפנה שקורי הייתה למעשה הראשונה שכיהנה בתפקיד שעד הגעתה לא היה קיים בעירייה, היא הייתה זו שיצקה לו תוכן ועיצבה אותו בצלמה ובדמותה. עובדי העירייה והתושבים יודעים לספר על אשה קשובה בעלת מעוף ואוהבת אדם שהצליחה לגשר על פערים ולנתב את משאבי העירייה לצרכים הנכונים. בריאיון ל"גל גפן" היא מסכמת תקופה ומוכנה להיכנס אל האתגר הבא.

-דפנה, מה את יכולה לספר על מינהל הקהילה ועל הפעולות שלו למען התושבים?

"אני כאן מאז שמינהל קהילה הוקם לפני כשלוש שנים, הייתי הראשונה בתולדות העירייה בתפקיד הזה ולמעשה יצרנו את המינהל שאמור להיות הבסיס, הוא הלב של הארגון מבחינתנו, הוא רואה את הארגון כמכלול, הוא אמור לייצר את הסחוס בין החוליות, כדי לייצר פעולה הרמונית, צריך להיות מנגנון שמחבר בין כל החלקים של האורגן הגדול הזה ומייצר שיחה פנים ארגונית טובה כדי שהתושבים ירוויחו בסוף צרכים יותר מדויקים לצרכים שלהם ומצד שני לשמוע את התושבים, הם נייר הלקמוס שלנו, בעצם כל פעולה שהעירייה מבצעת צריכה להתבצע בדיאלוג עם התושבים".

-איך מצליחים לגשר בין הדרישות השונות שמגיעות מהתושבים?
"לא תמיד אפשר לעשות כל מה שהם רוצים, כי התושבים הם לא מקשה אחת יש לנו הרבה מאוד צרכים בתוך קהילה וצריך בסופו של יום לאזן, אבל אני בהחלט יכולה לומר שהם הפרטנר הכי טוב שלנו כדי לייצר בסופו של יום חברה. כשאתה פותח את עצמך להקשבה אמיתית, אתה מצליח לייצר דברים שלא חשבת עליהם ובדרך כלל הם יותר טובים, אתה לא צריך להיות שבוי במה שאתה מגיע איתו. זה השלב הראשון להפסיק להיות בטוח שאתה יודע מה האחר צריך, לא רק לשמוע את הצד השני כדי שישתכנע במה שאתה רוצה להגיד, אין כמו לשבת ולהקשיב ולצאת עשיר ברעיונות ובמחשבות ובדברים שאתה רוצה לעשות. אני אגיד שזה מצליח כי בסופו של דבר כשאתה נכנס למינהל שלנו ופוגש את המעגלים שמתרחבים, לדעתי השיחה הראשונה היא שיחה של אדם לאדם ורק לאחר מכן אתה מתעניין במה הוא עושה ואיפה הוא עובד בתוך העירייה".

-איך עובד המינהל בפועל?

"המינהל מורכב מהיחידות הרכות של הארגון, ברוב הפעולות שלנו אין חוק, תמיד צריך לבחור אותן. זה לא שמשרד הפנים אמר לנו 'חייב להיות כאן מישהו שידבר עם התושבים', אין דבר כזה. זו בחירה, אתה בכל יום מחדש בוחר להיות בתוך דיאלוג עם התושבים, אתה בכל יום מחדש בוחר לתת שירות טוב יותר עבורם. כל היחידות שלנו הן כאלו. יש אצלנו בין היתר את אגף נוער וצעירים, מכללת הורים, אגף הקליטה, הרשות למלחמה בסמים ובאלימות, שירות לתושב – זה תחום שקיבל תנופה עם כניסתו לתפקיד של ראש העיר הנוכחי, יש את 'בטרם', אנחנו גם עובדים עם כל מה שקשור לתושבים חדשים. העיר ראשון לציון הולכת לצמוח בכמות נכבדה מאוד של תושבים ושכונות.

בעצם אנחנו עושים שני דברים – אנחנו יודעים שלתושב ותיק לא בא לריב מי יהיה בגן ילדים כי העירייה לא בנתה מספיק גנים. אנחנו עושים למעשה מיפוי של תושבים חדשים ואנחנו מכירים אותם שנה לפני שהם באים, לפעמים עוד קודם לכן".

-איך העירייה עושה את זה?

"יש לנו מערכת שדרכה אנחנו פונים לתושבים ומבקשים ללמוד עליהם והם בוחרים לענות לנו, כי בסופו של דבר הם רוצים שיהיה להם טוב ושהעירייה תדאג לצרכים שלהם ושל הילדים שלהם. זה עוזר לעירייה לנטר את הצרכים שלהם עוד לפני שהם הגיעו. אני יכולה לומר לך למשל שבשכונת רקפות ידענו שהולכים להגיע הרבה תושבים עם כלבים, אז נדאג לגינות כלבים. אם הייתי מגלה שאין לי אף תושב שצריך כלב, הייתי אומרת שזה לא עומד בראש סדר העדיפויות. כשאנחנו בונים בתי ספר העירייה יודעת להגיד שלרוב התושבים שצפויים להגיע לשכונה יש ילדים קטנים, אז נכון שבתקשיר צריך לבנות תיכון אבל צריך יותר להזדרז עם בניית גני ילדים ובית ספר יסודי. אנחנו למעשה עושים את כל התכנון של השכונות החדשות, איך להתכונן אליהם. אנחנו בונים כאן למעשה מערך שלם של קהילה של תושבים שעדיין לא הגיעו. זה מדהים".

-אפשר לומר שמינהל הקהילה הוא למעשה שירות הלקוחות של העירייה?

"אנחנו הממשק לקוח נגיע לשמוע את התושב ונשים את הקול שלו הכי ברור בכל שיחה שלא תהיה. גם לנוער ולילדים כשיש להם מה להגיד נשמע אותם. אני יכולה לתת לך דוגמא מגניבה של בני נוער שהגיעו ואמרו שיש מקומות מסוימים שהם לא מספיק מוארים והם לא מרגישים שם בטוח, לפני כמה שנים הגיעו והציגו את הנקודות שלא מספיק מואר, ישבנו עם נציג של שפ"ע והארת האזורים נעשתה בתיאום איתם. זה נכון גם לגבי תושבים מבוגרים, כשאני רוצה לייצר משהו בשיכון המזרח יש לי קבוצת מנהיגות שם. לדעתי אגב צריך לפתח בכל שכונה מנהיגות שכונתית אבל זה לוקח זמן. למשל הגיעה אלינו אמא לילד עם אלרגיות והיא ביקשה קצת יותר התחשבות בגני ילדים בילדים עם אלרגיות, והעירייה הציבה בחלק מגני הילדים שלטים שמסבירים איך להתנהג בגינה כדי לא לפגוע בילדים עם אלרגיות. יש לנו את הקהילה הלהטבית עם צרכים בפני עצמה, גם המחלקות שעניינן דת נמצאות פה הקהילה הדתית והחרדית".

-השאלה הגדולה היא מה קורה כשהצרכים מתנגשים?

"אתה בסופו של דבר עושה תהליך של הסכמה, בסוף יש איזו שהיא פרוגרמה לצרכי ציבור, אנחנו לא מגיעים משום מקום. על כל כמה אנשים צריך בית כנסת וכו', הרבה מאוד פעמים בסוף כמו בכל תהליך גישור הפתרון נמצא, רק צריך להגיע אליו. יש בית ספר אחד שעשינו הסכמה עם השכנים שבשעות מסוימות לא מתקיימת פעילות של תנועת נוער כדי שלא יפריע להם. להגיד לך שבכל המקרים יש מאה אחוז הסכמה? אני לא יכולה להגיד את זה אבל אתה כן יכול להקשיב לראות איפה נמצא המכנה המשותף, איפה נמצא איזה שהוא פתרון. בסוף אנשים זה אנשים וגם במשפחה אנחנו לא תמיד מסכימים. מה שיפה במינהל זה שבשולחן עגול יושבים נציג של צעירים ונציג של חרדים ודתיים ועולים ולהטבים וכולם יחד יושבים ומדברים באותה נשימה על מצעד גאווה שכולם מכירים אותו ופעם על חגיגה שכל עניינה קשור לדת וזה כיף כי זה אפשרי".

-מה את יכולה לספר על המעורבות של התושבים בחיי הקהילה?

"המינהל שלנו אחראי בין היתר על יום המעשים הטובים בו אנחנו קוראים לכל הציבור להתנדב ואנחנו מגיעים למספרים עצומים של מתנדבים, למעל 70,000 אנשים שמתנדבים ביום עצמו. הורי הילדים בגנים ובבתי ספר ותושבים שעונים לנו, וזה מדהים כמה התושבים כאן מוכנים להתנדב. כשהעירייה חילקה עציץ של עץ זית למשפחות שכולות, העלינו הודעה לאתר העירוני, תוך ארבע שעות לא היה לי יותר צורך באנשים שהתנדבו להגיע לבתים וחלק. גם כשעשינו הדלקת נרות בחנוכה בבתים של אנשים, החנוכיות עפו לנו ברגע. כשמזמנים את האנשים לעשות טוב, הם באים ובוחרים לעשות טוב.

אנחנו עכשיו מגיעים פעם בחודש לשכונות לעשות מפגש תושבים, הרבה פעמים אנחנו שומעים על הנוהג הזה לפני בחירות, אבל כאן זה נעשה כדרך חיים וזה דבר מופלא. מגיעים מאות תושבים, לאחרונה היה מפגש בשכונת נווה ים האולם היה מפוצץ".

-מי מגיע מטעם העירייה למפגש כזה?

"אנחנו מפרסמים לתושבי השכונה חודש וחצי לפני ולכל מי שיש שאלה הוא מעביר לנו. יש לנו בערך 500 שאלות לפני מפגש ואנחנו מחלקים אותן לפני הגורמים המתאימים בעירייה, אם יש המון שאלות בנושא קשישים אביא נציג רלוונטי לנושא וכן הלאה. אנחנו בונים את המפגש לפי השאלות, כל ראשי המינהלים הרלוונטיים מגיעים, ראש העיר רז קינסטליך, מגיע לכל המפגשים הוא עונה על שאלות ושומע, מגיעים נציגי שירות לתושב, אלו מפגשים מדהימים כי כיף לראות כמה לתושבים בעיר הזו אכפת מהעיר הזו".

דפנה שקורי עם ראש העירייה רז קינסטליך
צילום: פרטי

שקורי נכנסת בימים אלו לתפקידה החדש במסגרתו תקבל החלטות הנוגעות לחיי כולנו כאשר תנהל את מוסדות נעמ"ת: "אני שמחה ללכת לאתגר הזה וזה אומר לנהל את כל המערכות שלה, יש לנעמ"ת יו"רית מקסימה עם למעלה מ-4500 עובדים, אינסוף מסגרות, כולנו פוגשים את נעמ"ת בחיים שלנו גם אם לא תמיד אנחנו מבינים שזה מה שפגשנו. לדוגמא בראשון לציון יש בית ספר של נעמ"ת ומעונות של נעמ"ת וקרוב לכאן יש את עיינות שזה כפר נוער של נעמ"ת. כשהגיעה ההזדמנות היססתי ובהתחלה חשבתי שאני נותנת תשובה שלילית, ואז חשבתי שאני עושה טעות אם אני עונה תשובה שלילית, כי יש פה אתגר שבאמת צריך לעסוק בו. אני חושבת שהתחום של נשים בתוך החברה שלנו תמיד רלוונטי, צריך תמיד לחדש אותו ולהתאים אותו לתקופה שאנחנו נמצאים בה וזה מרתק לעשות תפקיד ארצי של פעילות שמשפיעה על החיים של כולנו בסופו של דבר".

-מה דעתך על הייצוג של נשים בתפקידי ניהול בחברה הישראלית?

"אני חושבת שכמה שתכניס יותר מנהלות נשים עם תפיסה ניהולית נשית, יהיה טוב יותר. לא נשים שחושבות שהן צריכות לנהל בדפוס ניהול גברי קלאסי ישן, אלא נשים שחושבות שהן יכולות להיכנס לנהל בדמותן כפי שהן, ניהול אחר, מרענן. אני חושבת שמנהלות נשים שמביאות איתן ניהול אחר עושות טוב בתוך ארגונים, הן יכולות להגיע לתהליכי הסכמה בכוחות אחרים, הן יודעות להניע תהליכים, מדהים שהן יודעות להשתמש בכלים שברשותן. אני רוצה לראות יותר ניהול נשי גם של נשים וגם של גברים. גם גברים יכולים לאמץ ניהול רך, שמשיג תוצאות מצוינות".

-מה למדת על התושבים שלא ידעת לפני כן?

"הגעתי לראשון לציון לפני עשר שנים, הייתי מנהלת מחלקת נוער בעיריית חולון ולאחר מכן לימדתי בסמינר הקיבוצים ניהול וחדשנות חינוכית, כשהגעתי לכאן אמרתי איך אני מתחברת לעיר הזו ולתושביה? לקח לי פחות משנה להרגיש שאני אוהבת את האנשים פה. לא קרה לי שעשיתי פגישות עם תושבים שיצאתי מהן עם מישהו שמגיע מעמדה לא פתוחה. השיחות שלי עם תושבים היו תמיד כאלו שהצליחו בסוף לייצר פתח של תקשורת. כשזה קיים, אתה יכול לעשות הרבה מאוד דברים. אתה פוגש פה את כולם, זו עיר מרתקת שבעיניי משקפת את ארץ ישראל".

דפנה שקורי
דפנה שקורי. צילום: רונן דמארי

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

פתיחת סניף מקס סטוק בת ים. תמונה 2. קרדיט צילום- אוריה ברגיל

בת ים: תתחדשי בסניף חדש וגדול של מקס סטוק

תפריט נגישות