"אני איש ציבור שחי מאנשים"

רונן דמארי

אבי יחזקאל, תושב ראשל"צ, העדיף להתרחק מאור הזרקורים של התקשורת בשנים האחרונות ונגמל מבחירה מראיונות, מתוכניות רדיו ומהדורות חדשות שונות. תפקידו נחשב לאחד הבכירים בהסתדרות, תפקיד המאפשר לו לפעול למען ציבור העובדים והשכירים והוא כפוף ישירות ליו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד.

בריאיון ל"גל גפן" הוא מספר על היעדים שהציב לעצמו ועל התפתחותו האישית: "בעשור האחרון אני אחראי על הארגון ומרחבי ההסתדרות ושותף למה שקורה במערכת. אני עובד עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד , ותפיסת העולם שלי ושלו היא שכל עובד צריך לראות בהסתדרות בית וצריך שתהיה לו הגנה במקום העבודה. זו תפיסת עולם חברתית פשוט כך, לדוגמא אם אתה זוג צעיר שלוקח משכנתא ובעוד מספר שנים זורקים אותך ממקום עבודתך, איך תחזיר? איך תשלם? לכן אני חושב שצריך לעבוד במקום עבודה הוגן, להיות יעיל בעבודה אבל להיות מוגן, ואם חלילה יש בעיות למעסיק או לחברה או למשרד שבו אתה עובד, צריך לנסות להגיע להבנות ולהסכמות".

 

"הייתי יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת ויש האומרים מהמצטיינים שבהם. הייתי חבר ועדת כספים, חבר בוועדת חוץ וביטחון, יו"ר הוועדה לתקציב הביטחון שזו ועדה חשאית, היה לי הכבוד לשבת לצדו של אריק שרון בוועדת חוץ וביטחון, כיהנתי עם יצחק רבין, אהוד ברק ויצחק שמיר, דמויות מיתולוגיות של הפוליטיקה הישראלית"

 

-זה המסר שאתה מעביר לראשי המרחבים?

"בוודאי, לא סתם אני אומר שלא מעט מהדור הצעיר מגיע להתאגד בהסתדרות, חלקם אפילו מרוויחים טוב, אני מדבר על עובדים מחברות ביטוח, פיננסיים, תקשורת, הייטק עורכי דין, הם מבינים שבסופו של יום אתה עובד, אתה שכיר, ואם אין מי שיגן  עליך ברגעי האמת אתה לא יכול להתקדם בחיים אתה לא יכול לקחת אחריות והתחייבויות לאורך השנים".

 

"מתברר שלציבור הישראלי נחמד לדבר על העניינים החברתיים, אני גורס שחברה שיש עליה איומים מבחוץ, לא יכולה להרשות לעצמה שבר כלכלי וחברתי. מדינה כזאת לא תחזיק הרבה זמן"

 

-מה לגבי השכבות החלשות יותר אלו שמטבע הדברים קשה להם להתאגד?

"בשנים האחרונות האוכלוסיות האלה מהוות יעד להתאגדות ולארגון, ורק בימים אלה אנו נמצאים בפרויקט המנסה להעמיק את ההתאגדות וההתארגנות בקרב שכבות האוכלוסייה החלשות. הגענו להסכמים שמעניקים לעובדים החלשים תנאים טובים יותר, שכר גבוה יותר משכר המינימום, קרן  פנסיה, קרנות השתלמות והגנה במקום העבודה.

החידוש ההסתדרותי הוא שבשנים האחרונות דווקא העובדים הלא מוחלשים, אלה שלכאורה לא זקוקים להגנה, הצעירים עובדי ההייטק, הפיננסים, עורכי דין, רואי חשבון, מרגישים את הצורך להתאגד ליום שחלילה ייקלעו למצוקה.

אלו חברים מהדור הצעיר שמגיעים לתובנה שאם אין סוג מסוים של ביטחון בעבודה אז מבחינתם אין להם אופק ועתיד. ולראיה כשהתחלתי את תפקידי היינו כ- 500 אלף איש מאוגדים ומטופלים בהסתדרות והיום יש כ- 800 אלף ועוד היד נטויה. להגיד לך שמתים עלינו כל הזמן, התשובה היא לא, אבל להגיד לך שיש בנו צורך ואנחנו חיוניים בהגנה על עובדים התשובה היא כן. ויתרה מכך העובדים מתחילים להבין ולהרגיש כי ההסתדרות היא ביתם. אפשר לומר שיש לנו מנעד חדש בהסתדרות עובדי הייטק, סלולר, תקשורת, פיננסיים מצד אחד ועובדים מוחלשים מצד שני. תמיד יתקיים הצורך של ההסתדרות לשמור על העובדים".

 

"לטענתי שתי קדנציות או לכל היותר שלוש זה די מספיק. אם היה אפשר לקבוע את זה בחוק, היה טוב יותר. שלטון הוא דבר שלאורך שנים אתה מאבד את הרגישות שלך לצורכי הציבור. כל שלטון מוביל עם השנים לסיאוב ולהתנתקות מציבור שולחיו"

 

-איך אתה משווה את הפעילות הציבורית בכנסת לעומת עבודתך בהסתדרות?

"הגעתי לכנסת כחבר כנסת צעיר מאוד בתקופה בה יצחק רבין ז"ל נבחר לראשות הממשלה ולמפלגת העבודה היו 44 מנדטים. אני הייתי צעיר, נמרץ וכבר אז נחשבתי לחבר כנסת פעיל ואפילו מעט צבעוני כי אני לא אוהב פוליטיקאים משעממים. הייתי יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת ויש האומרים מהמצטיינים שבהם. הייתי חבר ועדת כספים, חבר בוועדת חוץ וביטחון, יו"ר הוועדה לתקציב הביטחון שזו ועדה חשאית, היה לי הכבוד לשבת לצדו של אריק שרון בוועדת חוץ וביטחון, כיהנתי עם יצחק רבין, אהוד ברק ויצחק שמיר, דמויות מיתולוגיות של הפוליטיקה הישראלית.

אין ספק שזה סוג אחר של עשייה. העניין ההסתדרותי הוא פחות זוהר ונוצץ אבל הוא לא פחות חשוב ולעיתים הוא הרבה יותר חשוב. הוא נוגע באנשים, בהסכמי שכר, בצעירים שבאים אליך מתוך תקווה, בנשים, בגמלאים, ובבני מיעוטים וזה אני – איש ציבור שחי מאנשים".

 

-כשאתה מסתכל על הכנסת היום אתה לא מתגעגע?

"לא, ממש לא, אני נגמלתי מהעבודה בכנסת, הייתי שם 12 שנים, אני בכלל חושב שאיש ציבור צריך לעבור מגוון של תפקידים, לכן מיציתי את העולם הציבורי שכרוך בעבודת הכנסת. הייתי בממשלה, סגן שר, וכשאני מסתכל על מפלגת העבודה של ימינו שהיא היום מפלגה של 6-7-8 מנדטים זה לא פשוט. הכנסת וההסתדרות הם אפיקים שונים של החיים הציבוריים וזה כיף ומרתק בעיניי".

-האם האמנת שמפלגת העבודה תגיע לשפל בו היא נמצאת היום?

"לצערי חזיתי זאת. מפלגת העבודה היא מותג, היא הייתה שותפה לבניית מדינת ישראל, אבל עם השנים היא לא התאימה את עצמה לשינויים בחברה הישראלית. וגם במפלגת העבודה כמו בכל המפלגות הולך ומסתיים עידן המנהיגים המיתולוגים והגדולים. העידן של מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק רבין, אריק שרון לא חוזר על עצמו".

 

-מה המסר העיקרי שלדעתך צריך להסיק מהבחירות שהתקיימו לכנסת?

"לצערי, אני חושב שהובהר והובן היטב שהמסר והנושא החברתי עליו מדברים בסלון לא בא לידי ביטוי בהצבעה בקלפי. התור לרופאים, שכר נמוך, פנסיות נמוכות, בעיות של קשישים, כל אלו לא באים לידי ביטוי בהצבעה, וההוכחה אני בבחירות שהתקיימו באפריל הצבעתי לראשונה למשה כחלון, איש ימין, שהאמין והוביל את התהליכים חברתיים, איש חברתי, היה שר אוצר חברתי, וראה זה פלא הוא קיבל רק ארבעה מנדטים. בבחירות האחרונות הצבעתי לעמיר פרץ ולאורלי לוי אבוקסיס, חשבתי שגם פה העניין החברתי חשוב לציבור, וכאן התאכזבתי שנית, שוב – רק שישה מנדטים. מתברר שלציבור הישראלי נחמד לדבר על העניינים החברתיים, אני גורס שחברה שיש עליה איומים מבחוץ, לא יכולה להרשות לעצמה שבר כלכלי וחברתי. מדינה כזאת לא תחזיק הרבה זמן".

 

-מה דעתך על מחירי הדיור שמאד מקשים על זוגות צעירים להגיע לדירה משלהם?

"אם דירה של ארבעה חדרים היום באזורנו עולה כשני מיליון שקלים ואנחנו מדברים ומקבלים את זה כמובן מאליו, זאת שערורייה. איזה זוג צעיר שההורים שלו לא עוזרים לו יכול היום להסתדר? כלום, נאדה, הרבה זוגות צעירים התייאשו מהתקווה לקנות דירה ולא ירחק היום שהם יקנו דירות למגורים אבל לא בארצנו".

 

 

-איך אתה יכול לתאר את ההתפתחות של ראשון לציון בעשורים האחרונים?

"אני גידלתי פה את הילדים שלי, ואפילו את הנכדים את חלקם אני מגדל פה. ואני יכול לומר לך שראשל"צ היא העיר הכי ישראלית. היא מאפיינת את הישראליות, היא עיר צרכנית, היא עיר חזקה מבחינה כלכלית, היא עיר תוססת, היא עיר שמחה, היא עיר נמרצת. בנוסף צריך להשקיע בתחומים הקשורים ברוח, בתרבות בחינוך. אתה יכול להיות אדם אמיד או מבוסס כלכלית, אבל אם אתה מגיע לקניון או לחוף ים ומישהו יורק עליך בשל בעיות חניה, או אם מישהו מרים את הקול, הדבר יוצר תופעות לא בריאות, צריך לעזור ולתקצב עוד ועוד את החברה לביטחון שעושה עבודה מצוינת, יש להקצות עוד תקציבים לתרבות ולחינוך. החלום שלי הוא שהנכד שלי שגר בראשל"צ  יגיע למצב שבכל כיתה תהיה למידה של מחשבים, הייטק, ולהוסיף מימד של תרבות וספרות. יש לנו ראש עיר צעיר ומבטיח אני מקווה שיעמוד בציפיות, אני סמוך ובטוח שרז הולך לכיוון הזה כי לדעתי הוא איש שמבין את החשיבות של הנושאים האלה".

 

-אם אני לוקח אותך לרמה הפוליטית המקומית, יכולת לצפות את התמורות שחלו כאן בבחירות האחרונות?

"כן, ניתן היה לצפות את העניין, ראשית צריך להבין כי דב צור נקלע לסיטואציה ולמצב לא נעים. שנית, הניצחון של רז הגיע כי הרבה מאד תושבים רצו סוג של שינוי. ראשי ערים לדורותיהם דיברו תמיד על שתי קדנציות, אבל אף פעם לא עמדו ביעד הזה, תמיד הרחיבו והוסיפו. לטענתי שתי קדנציות או לכל היותר שלוש זה די מספיק. אם היה אפשר לקבוע את זה בחוק, היה טוב יותר. שלטון הוא דבר שלאורך שנים אתה מאבד את הרגישות שלך לצורכי הציבור. כל שלטון מוביל עם השנים לסיאוב ולהתנתקות מציבור שולחיו".

 

-מה דעתך על צמיחת העיר, אתה רואה אותה הופכת למטרופולין ענק?

"אני אישית חי בתחושה שאומרת שהגודל לא קובע, ובסופו של יום הדברים לא קשורים רק לכמות אלא גם לאיכות, ואני מקווה ששני הדברים האלו יעבדו יחד".

 

-יש משהו שהיית רוצה לראות בעיר שלא קיים בה כעת?

"תבוא ותשאל אותי בעוד שנה שנתיים אני אוכל לענות לך טוב יותר. אני חושב שצריך לתת קרדיט לראש העיר, הוא אדם מוכשר והוא הוכיח שהוא יכול לנצח ולהוביל".

 

 

-מה אתה יכול לומר על מרחב ראשל"צ בהסתדרות והעומד בראשה?

"זורי מזרחי הוא מותג ותיק וידוע, לזורי יש גם מניות רבות בצמיחה שלי ובריצתי לכנסת. הוא ויו"ר ההסתדרות הקודם במרחב, ז'קי ניסים, פתחו לי את הדלת הפוליטית והציבורית ומשם המשכתי לרוץ. זורי מאד מוערך הוא דמות ואני מאד אוהב אותו. אני חושב שהמרחב שלו הוא אחד המרחבים הבולטים בארץ, ואני מגיע לכאן לא מעט, אני מתרשם מהצוות והאנשים שלי כאן ממשיכים להצעיד את המקום קדימה".

 

 

-יש לך שאיפה לעמוד בראש ההסתדרות בבוא היום?

"ממש לא, אני עובד עם ראשי ההסתדרות במשך 10 שנים. היום אני עובד עם ארנון בר-דוד שהוא חבר וגדל איתי באותה שכונה בדרום ת"א. מנהיג עובדים אמיתי. שנינו היינו ילדים להורים יגעי כפיים והשקפת העולם החברתית והמעמדית שלנו נרכשה בשכונה בקרית שלום בדרום ת"א. ולכן אני גאה לעבוד איתו. והחלום שלי להגן על מישהו שכיר בעבודה זה הכיף זאת ההתרגשות שלי.

העבודה בכנסת היא שטחית בעיקרה, אתה יכול לראות לא מעט מקרים בכנסת של פוליטיקאים שלא עושים דבר אבל מפרסמים כאילו עשו. מאידך העבודה בהסתדרות היא מעמיקה, יש בה הרבה עשייה, ואתה לא חייב כל היום לרוץ לתקשורת. אנחנו עכשיו גם מנסים לשווק ולהעמיק את התחושה שהעובד יכול לראות את ההסתדרות כבית. אין לנו במה להתבייש ונמשיך להתקדם בכיוונים האלה".