"תמיד רציתי בת"

כתבה וצילמה ורדה טלמור

עוד בטרם מלאו לה 17 שנים, לירון מצס הראתה לאמה, עופרית מצס, סרטון שעסק בתהליך שינוי המין של נערה שהתחילה לקחת הורמונים זכריים והשינויים שחלו בה בעקבות כך, גם ניתוח לכריתת החזה נכלל בסרטון. לירון הסבירה אז לאמה ששינוי מגדר מעין זה נקרא 'טרנסג'נדר'. ואז גם אמרה לירון לאמה, כי אינה אוהבת את עצמה והיא רוצה להיות בן. עופרית אמה, שמעה – ובכתה.
בסופו של דבר, לאחר ניסיונות שכנוע וביקורים אצל פסיכולוגית, עופרית הסכימה. ואולי הסכימה בלית ברירה: יום אחד, כשחזרה הביתה, מצאה את לירון כשדם זולג מגופה. "היא פצעה את עצמה בחזה המושלם שהיה לה", שאותו לא רצתה. ואז טרם מלאו לה 17 שנים.
בגיל 17 עופרית ואביה של לירון, השניים גרושים, חתמו על טופס הסכמה לתהליך ואז החל המסע: פסיכיאטר שלל אפשרות קיום בעיות נפשיות אצל לירון; לירון עברה שאיבת ביציות בבית חולים, תהליך שהסתבך כתוצאה מהזרקות הורמונים לפני כן וחייב ניתוח. "הוא רצה להיות אבא" מציינת האימא עופרית מצס ומספרת שכיום יש לו 24 ביציות מוקפאות. "ואז התחיל בטיפול הורמונלי של הזרקות טסטוסטרון. היה לי קשה מאוד לחתום על טופס ההסכמה להזרקת הורמונים. גם הסביבה הקרובה, משפחה וחברים, לחצה עלי לדחות את ההסכמה עד שלירון תגיע לגיל 18, שאז תוכל לחתום על כך בעצמה, אבל לירון הייתה מאוד מתוסכלת ורצתה להתחיל בלקיחת ההורמונים. פסיכולוג מומחה בנושאי המגדר הביע דעתו, שלא משנה אם הטיפול יתחיל עכשיו, שמה שחשוב הוא, שלירון יהיה מאושר".
את זריקות הורמון הטסטוסטרון שניתנות לו אחת לשלושה שבועות, לירון מצס, שפעם הייתה בת ועכשיו היא בן, בחור, יצטרך לקבל במשך כל חייו. הזריקות גרמו לשינויים במראהו החיצוני. מבנה עצמות הפנים הפך להיות גברי יותר, הוא התחיל לצמח שפם וזקן אותו הוא מגלח, קולו הפך גברי וגרוגרת צצה לו בצווארו. גם גופו נהיה שרירי ורחב יותר. ואז לירון החל לדבר עם עופרית מצס אמו, על רצונו בניתוח להסרת חזה.
רופא פלסטיקאי הסביר לה את השוני במהות הניתוח המבוקש מזה של ניתוחי חזה רגילים, שבאים לשם הקטנת או הגדלת חזה. חברת ביטוח רפואית פרטית מימנה – לאחר מאבקים – את הוצאות הניתוח בפעם הראשונה, חודשיים לפני שמלאו לו 18 שנים, בדצמבר 2017. לירון הוא יליד פברואר 2000.
אז פנו לוועדה לשינוי מין במרכז הרפואי 'שיבא', שניפקה את האישור לשינוי מין למשרד הפנים, לצורך רישום השינוי בתעודת הזהות שלו. לירון, עכשיו רשמית בן, היה מאושר. משאת חייו התגשמה.

כל התהליך המדובר, החל מקיצוץ שערה הבלונדי הארוך של לירון הבת לתספורת א-לה ג'סטין ביבר וכלה במחיקת מינה הקודם – נקבה ורישום מינו החדש של לירון – זכר, במשרד הפנים – כולו תועד וצולם על ידי חברת 'מדליה הפקות' עבור yes-דוקו ו-stingtv ומשודר בסידרת TRANSKIDS  בערוצי הטלוויזיה ולירון הוא ה'מבוגר' מבין ארבע הדמויות שמסוקרות בסדרה.
"הסיבה שהביאה אותי להסכים לתיעוד המצולם הייתה כדי להראות את הקבלה לילד שהוא שונה, שלא זורקים ילדים מהבית ולתת השראה להורים שעומדים בפני אותה דילמה. לא האמנתי שהסידרה שאנחנו מצטלמים אליה תעשה לנו סוג של טיפול פסיכולוגי: תוך כדי הצילומים וכשאנחנו מדברים על החוויות והתסכולים, עברנו כולנו סוג של 'ריפוי'".

"רציתי שתהיה לי ילדה"

לאחרונה יצא לאור ספרה של עופרית מצס, 'תמיד רציתי בת' (הוצאת מדיה 10) וכיום מרצה בנושא. מצס, 47, גרושה "בזוגיות חדשה", התגרשה לפני 15 שנה. בנה הבכור, ליעד, עובד בצוות בידור של רשת פתאל באילת. לירון עובד כאחמ"ש ב'קליית איבגי'. היא מאפרת במקצועה ועובדת כסייעת רפואית בבית ספר יסודי בראשון לציון. בשלוש השנים האחרונות היא צמודה לילדה חולת סוכרת, מלווה אותה גם לכיתה ונמצאת איתה בשיעורים ובהפסקות כשמכשיר רפואי משדר לעופרית את נתוני רמת הסוכר של הילדה ובמקרה של חריגה, עלייה או נפילה ברמת הסוכר, היא יוצרת קשר עם אמה של הילדה. "אני מאוד נקשרת לילדים שאני עובדת איתם, אני מתייחסת אליה כאילו היא הבת שאין לי".
מדוע רצית בת? "רציתי שתהיה לי ילדה שאעשה לה קוקיות ואלביש לה שמלות ואחר כך, בגיל יותר מאוחר, שתהיה לי כמו חברה". ואז, בשנת 2000 כשנולדה לה בת, לירון, "וואיי, הייתי בעננים. הייתי מנשקת אותה, את שני הילדים שלי, בכמויות. הייתי מלבישה אותה בשמלות יפות כאלה"… והחיים היו פיקניק עד שמלאו ללירון שנתיים.
לירון התעקשה ללבוש מכנסים ולא רצתה שמלות. לבובות שקנתה לה אמה לא הייתה מתייחסת, העדיפה כדורים ועוד משחקים שילדות לאו דווקא מתעניינות בהם. "היא הייתה רוצה שאקנה לה בובות של 'ברבי'-בן. את כל זה הדחקתי, התעלמתי. לא הייתי מוצאת בובות של 'ברבי'-בן ושמחתי".
לירון הילדה אהבה נעלי ספורט ולשחק כדורגל, מספרת עופרית, היא לא הלכה עם שיער פזור אלא תמיד עם קוקו."הייתה פעם שהיא ניסתה להתלבש כמו בת – כי החברות שלה העירו לה, מדוע היא מתלבשת כמו בן – והיא ניסתה. גם צורת ההליכה שלה הפריעה לי תמיד. הייתה הולכת עם כתפיים מכונסות וראש כפוף מעט פנימה, הליכה ממש גברית – כנראה שהתבייש בחזה שלו שהתחיל לצמוח וניסה להסתיר אותו, גם בחולצות גדולות".

הסימן הראשון

הרמז הברור הראשון, הופיע כשלירון הייתה בת 15.5. לירון וחברתה הטובה ביותר – התאהבו. "מתנשקות, מתחבקות. ממש זוגיות הייתה להן. כשהוא (היא, אמה של לירון מתייחסת בגוף שלישי זכר) באה ואמרה לי את זה, ממש שמחתי, כי העדפתי שזו תהיה בת ולא בן, שלא אהיה מוטרדת מחשש פן תנוצל מינית.
"חצי שנה לאחר שהיו ביחד, לירון אמר לי שהוא רוצה להסתפר קצר – היה לו אז שיער בלונדיני, גולש, ארוך עד למותניים כמעט – רצה להסתפר קצר, קצוץ. קיבלתי חום. ניסיתי לשכנע והתעלמתי. אחרי שבוע אמר לי, 'היום אנחנו הולכים להסתפר ואחרי זה תורמים את השיער' – הוא אמר לי את זה בלשון נקבה, אני מדברת עליו בלשון זכר".
אימא מצס ניסתה לשכנע, אך לא עזר דבר. חיפשה ומצאה מספרה שבה אפשר לתרום את השיער וגם שם, במספרה, ניסו לשכנע את לירון שלא להסתפר, הציעו לה תספורת בסגנון קארה, אך לירון לא הסכימה והסתפרה קצר בסגנון ג'סטין ביבר. "יצאתי משם, מהמספרה, כי לא יכולתי לראות את זה. לירון נשארה במספרה עם בת הזוג שלה, שבאה איתה". וכשהן באו להראות את התוצאה לעופרית, היא הייתה בשוק, היא אומרת. "זה היה יפה, אבל הייתי מאוכזבת. כאב לי הלב. בכיתי לפני ואחרי התספורת, היה לה שיער בלונדיני יפה ופתאום – אין!". וזה עדיין לא היה הכל.
"אחרי כמה זמן ראיתי שהוא מחפש בארון של האח הגדול שלו, בגדים אחרים; שהוא רוצה לקנות בגדים של בנים ומבקש שאבוא איתו לחפש. הוא עשה מיון בארון שלו, שם חלק מהדברים בצד ופשוט לא לבש אותם יותר וכל הזמן – 'אין לי מה ללבוש' ו'עם אלה אני לא הולך'". אז הלכה וקנתה לו "כמה בגדים, לא הרבה", כיוון שעדיין הייתה בה התקווה. "אמרתי, זו תקופה, היא בטח תעבור. אבל יום אחד הוא מתקשר אליי כשלא הייתי בבית ושואל אותי איפה חגורת הבטן שלי". בדיעבד הסתבר לה, לעופרית, שאת חגורת הבטן שלה שם-לבש על חזהו שצמח כדי להדק ולשטח אותו. "החזה כל כך מפריע לך?" שאלה את לירון בת ה-16.5 וזו ענתה בהתפרצות שזעזעה אותה. "כן! הוא מגעיל ואני שונאת אותו".

לאחרונה ועם צאת ספרה החלה עופרית מצס במתן הרצאות על כל התהליך, על ההתמודדות והאתגרים שעברה יחד עם לירון בנה. ניתן ליצור איתה קשר ב [email protected] .