הליך הגירושין עבר תהפוכה גדולה בעקבות בע"מ 919/15, אשר ניתן בחודש יולי 2017. בו קבע בית המשפט העליון כי מגיל 6 ואילך, אבות גרושים לא יישאו עוד לבדם בתשלום מזונות הילדים והאם תידרש להשתתף גם היא בחיוב זה בהתחשב בהכנסות הצדדים, בפוטנציאל ההשתכרות ובזמני השהות בפועל.
הלכה חדשה זו הביאה לסיומה של אפליה מגדרית בין אבות לאימהות לעניין החבות במזונות הילדים. חלוקת התשלום בין ההורים מאז פסק הדין, נעשית על פי היקף זמני השהות ועל פי היכולת הכלכלית של כל אחד ביחס להורה האחר.
לפני פסק הדין – חובות מזונות על האב בלבד
במשך שנים, בעת גירושין של בני זוג, הוטלה על האב מלוא האחריות הכלכלית על צרכי הילדים.
חבות זו לא השתנתה גם כאשר האם השתכרה שכר דומה לזה של האב ואף גבוה משלו. כמו כן, להסדר המשמורת שנקבע, הייתה השפעה קטנה מאוד, אם בכלל על חבותו במזונות. כלומר, האב היה מחויב בתשלום, בין אם הילדים הועברו למשמורת מלאה של האם ובין אם חלקו ההורים את המשמורת הפיזית על הילדים באופן שווה. אמנם, במקרים של משמורת משותפת, היה בית המשפט לענייני משפחה מפחית לעיתים את סכום החיוב שהוטל על האב, אך בדרך כלל, מדובר היה בהפחתה של בין 25% ועד 50% בלבד, כך שהאב היה עדיין משלם כפל מזונות.
מצב דברים זה שבו היה מחויב האב בתשלום מזונות הילדים, ללא תלות ביכולתה הכלכלית של האם וכמעט ללא התחשבות בהסדר המשמורת, לקה בחוסר שוויון מובהק ובאפליה מגדרית.
בחודש יולי 2017, עשה בית המשפט העליון צעד גדול בתיקון מצב זה, במסגרת בע"מ 919/15 בו קבע כי החל מגיל 6 ואילך, שני ההורים יחויבו באופן שווה בתשלום מזונות הילדים.
הלכה זו עוררה סערה גדולה משהיא שינתה סטטוס קוו שהיה נהוג שנים כה רבות והיה ברור כי יהיו לה השלכות מרחיקות לכת על התנהלות הליך הגירושין מכאן והלאה.
לאחר פסק הדין – שני ההורים ישלמו מזונות
בית המשפט העליון ביקש לבטל את העדר השוויון בין אבות לבין אימהות לעניין מזונות הילדים ולהסיר את הפן המגדרי מסוגיה זו. משכך קבע כי החל מגיל 6 והלאה, יישאו האב והאם יחד באופן שווה בתשלום המזונות. שוויון זה יתקיים באמצעות בחינה של יכולתם הכלכלית והיקף זמני השהות. השופט עוזי פוגלמן כתב את פסק הדין המרכזי ואליו הצטרפו כל יתר השופטים פה אחד. בית המשפט הסביר כי חיוב מזונות הילדים המבוסס על שיקולי מגדר הוא עיוות שמחייב תיקון וכי החיוב צריך להיות שוויוני בין ההורים.
להלן נימוקים נוספים לצורך בשינוי המצב הקיים: ראשית, הימים בהם האב היה תמיד המפרנס הבלעדי כבר אינם שכן בימינו, לא מעט אימהות מפתחות קריירה, עובדות ומשתכרות. מכאן, כי אין עוד הצדקה להטיל על האב את האחריות הבלעדית למזונות וראוי כי אימהות תשתתפנה בפרנסת ילדיהן.
שנית, בעבר בעת פרידת ההורים, היו הילדים עוברים בכמעט מאה אחוז מן המקרים למשמורת מלאה של האם ואילו האב היה ממעט לפגוש את ילדיו. אז, האם הייתה נושאת במרבית הוצאות הילדים ומכאן שהיה מן ההיגיון להטיל את חיוב המזונות על האב. אלא, שגם כאן חל שינוי מהותי וכיום, ישנם יותר ויותר זוגות גרושים החולקים את החזקה על הילדים.
בהתאם לכך, עליהם לחלוק את הוצאות הילדים. כך, על פי ההלכה החדשה, כאשר עוברים הילדים למשמורת מלאה של האם, לא חל שינוי במצב המשפטי והאב יישא עדיין בתשלום המזונות. זאת מן הטעם כי האם היא זו הנדרשת למרבית הוצאותיהם. אולם, כאשר מדובר על חלוקה שווה או דומה של זמני השהות, האם תידרש להשתתף בתשלום מזונות הילדים, בהתאם ליחס הכנסתה מול זה של האב.
הפחתת מזונות רטרואקטיבית
עם יצירתה של ההלכה החדשה, עלתה מיד השאלה, האם ניתן יהיה לפתוח תיקי מזונות ישנים ולבקש את הפחתת דמי מזונות הילדים שנקבעו. כלומר, האם ההלכה חלה רק על תיקים עומדים ועתידיים, או שמא ניתן להחיל אותה גם באופן רטרואקטיבי. בית המשפט העליון לא התייחס לסוגיה זו בשעתו ועד היום לא נקבעה למעשה הלכה מחייבת בעניין זה. משכך, נוצר פתח לפרשנויות שונות בקרב בתי המשפט לענייני משפחה וכך קרה. מאז קיץ 2017, אבות גרושים רבים הגישו תביעות להפחתת מזונות הילדים כאשר הטיעון המרכזי הנו כי ההלכה החדשה מהווה שינוי מהותי בנסיבות, שהנו הקריטריון לפתיחה מחדש של תיק מזונות שנסגר. חלק מן השופטים סבורים שכך הדבר, בראשם, השופט עובד אליאס, במסגרת תמ"ש ( פ"ת) 4542-03-16, אשר קבע כי היות שהשינוי במצב המשפטי שיצרה ההלכה החדשה לא היה צפוי, ניתן לראות בו שינוי נסיבות מהותי המאפשר ומצדיק פתיחה מחדש של תיק המזונות.
יש לציין כי במקרה דנן, מדובר היה בהסכם גירושין ובו התייחסות בין היתר למזונות, כך שהצדדים ניהלו משא ומתן והסכימו מבחירתם על דמי המזונות שנקבעו. נקודה זו היא מהותית מאוד משום שחלק מעו"ד לדיני משפחה סבורים כי היכן שדמי המזונות הם תוצאה של הסכם, לא תהווה ההלכה החדשה עילה לפתיחת התיק מחדש. זאת משום שיש לכבד את ההסכמה החוזית בין בני הזוג. לעומת זאת, לדידם, כאשר סכום מזונות הילדים נקבע בפסק דין, הרי שניתן לעשות כן. השופט אליאס לא עושה הבחנה זו בפסק הדין ועבורו, די בכך כי מדובר בשינוי לא צפוי אותו לא יכלו הצדדים לקחת בחשבון בעת המשא ומתן ועל כן נעתר הוא לתביעת האב והפחית את דמי מזונות הילדים שנקבעו בשעתו בהסכם.
לעניין זה יצוין כי כב' בית משפט המחוזי מרכז בהליך 62263-10-17, 2314-11-17 הפך את פסק הדין של השופט אליאס וקבע כי אין די בבע"מ 919/15 בכדי להוות שינוי נסיבות ומביאים בפסק הדין כי: בתביעה להפחתת מזונות שהוסכמו במסגרת הסכם גירושין , מטעמים של שינוי נסיבות, לא תשמש הלכת 919/15 כעילה יחידה לשינוי הנסיבות אלא אך ורק באם יוכח ראשית דבר, שינוי נסיבות עובדתי אשר בית המשפט יסבור כי יש בו להצדיק את שינוי שיעור המזונות , הוא יוסיף ויבחן לצורך אומדנם גם את השפעת הלכת 919/15 על שיעור המזונות. בחינת שינוי הנסיבות העובדתי תעשה, מחד, באופן קפדני פחות, ומאידך, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של המבקש.
התייחסות בית הדין הרבני להלכה החדשה
בתי המשפט לענייני משפחה אימצו באופן ברור את עקרונות ההלכה החדשה ומאז קיץ 2017, יצאו תחתיהם פסקי דין רבים המבוססים עליה. בדרך כלל בתביעת מזונות המוגשת להם, בוחנים הם היטב את רמת הכנסתם של שני הצדדים ונעשה חישוב מדויק של זמני השהות. כמו כן, כאמור, מוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה, לא מעט תביעות של אבות להפחתת מזונות הילדים בעקבות פסק הדין. כאמור, בעניין זה ישנו מגוון של דעות ועד לקביעתה של הלכה מחייבת, פוסק כל שופט על פי פרשנותו את הדברים. כמו כן, במה שרואים בו כהמשכה הטבעי של ההלכה, אף נוהגים בתי המשפט לבטל את חיוב מזונות הילדים במקרה של שוויון מוחלט בין ההורים. קרי, זמני שהות שווים ורמת הכנסה דומה או זהה. אז, אין כל צורך בהעברת תשלום מאחד לאחר וכל הורה מממן את הוצאות הילדים כאשר הם עמו. הצדדים מתחשבנים רק לעניין הוצאות חריגות שעולות מעת לעת.
ומהו יחסם של בתי הדין הרבניים להלכה החדשה של בית המשפט העליון? כפי שקיים שוני מהותי בנושאים רבים בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני, כך גם כאן. ובכן, לא ניתן לומר כי ההלכה החדשה מיושמת או הוטמעה בפסיקות בתי הדין הרבניים, אך כן ניתן לראות השפעה מסוימת בהחלטותיהם ונסביר. מצד אחד, עבור בית הדין הרבני, מזונות הילדים הייתה ונותרה חובת האב ובהתאמה, לרוב, פוסקים הדיינים דמי מזונות לילדים לאם, כאשר מדובר על משמורת משותפת, קרי, חלוקה שווה של זמני השהות. מצד שני, אמנם אין רואים בדרך כלל, הטלת חיוב ישיר במזונות על האם, אך בעת חלוקת זמני שהות שווה ורמת שכר דומה, רואים לעיתים בפסיקות בתי הדין הרבניים, הפחתה בגובה דמי המזונות המוטלים על האב.
עו״ד אסתר שלום – עורך דין גירושין | עורך דין דיני משפחה.
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
**כתבה שיווקית. התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה משפטית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם עורך דין**
