מחזיק תיק הקליטה והעלייה בעיריית ראשון לציון, יבגני ברחמן, מכיר היטב את המצוקות בהם נתקלים עולים חדשים: כנער בן 14 הוא חווה אותם על בשרו כאשר עשה כל שביכולתו לסייע לאביו הנכה ולאמו כאשר עלה אתם ארצה. כעת הוא עושה כל שביכולתו על מנת להקל על עולים תושבי העיר בהתמודדות עם סבך הבירוקרטיה המאיים ובהגשת סיוע לצרכיהם השוטפים. לפני שנכנס לפוליטיקה המקומית, ברחמן שימש כמדריך רחוב לנוער בסיכון ברשות המלחמה בסמים ואלכוהול. בהמשך הוא הפך להיות מאמן קראטה לילדים ונוער והוביל כמה מצעירי העיר להישגים מכובדים ולתואר אלופי אירופה. לקראת מערכת הבחירות של שנת 2018 הוא החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה ולהגיע לעמדת השפעה. בריאיון ל"גל גפן" הוא מספר: "הייתי פעיל במפלגת ישראל ביתנו כבר בשנת 2008. כעבור כמעט עשור החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לעשות שינויים בעיר לטובת התושבים העולים החדשים הקשישים. לפני הכל רציתי לעשות שינוי מבפנים".
למה רצית דווקא את תיק הקליטה?
"רציתי אותו במיוחד, אפשר לומר שחלמתי עליו בגלל שכעולה חדש בגיל 14 הגעתי לכאן עם אבא נכה מאה אחוז שמרותק לכסא גלגלים ואמא שעבדה כל הזמן כדי לקיים את המשפחה. עברתי תהליך מאוד קשה היא עבדה בבוקר ואני עבדתי אחרי הלימודים. חוויתי את הקשיים, את ההתנהלות עם הביטוח הלאומי, עם מוסדות הממשלה, את הבירוקרטיה שעוברת על אנשים. את הבעיה של השפה. אני זוכר שלאמא היה קשה אפילו לקבל מכתב מעובדת סוציאלית שתעזור לנו. התהליך הזה של להיכנס לחברה הישראלית היה מאוד קשה והמטרה שלי היא שהעולים החדשים היום ייכנסו כמה שיותר מהר לחברה, שיהיו חלק מאיתנו, שנוכל לעזור להורים ושיקבלו את הילדים שלהם בבית ספר כמו שצריך".
בשנת 2020 המושג 'עולה חדש' לא מאבד ממשמעותו?
"ממש לא. ישנם 90,000 אנשים שרוצים לעשות עליה לישראל אחרי שתסתיים הקורונה. לראשון לציון מגיעים כ -1,000 עולים בשנה ולפי נהלי משרד הקליטה במשך עשר שנים הוא מוגדרים כעולים חדשים שכל הזמן נתקלים בבעיות".
איך אתם מסייעים להם?
"הרכזים שלי מסבירים להם שכאן נותנים בית ספר לפי אזור מגורים ולא כפי שהיה מקובל בברית המועצות, בשביל עבודה במקצוע צריכים לעבור הכשרה. אנחנו בעיקר צריכים לעזור להם למצוא עבודה ושילמדו עברית. מה שקורה זה שיש אנשים שנמצאים עשרים שנה בארץ ולא יודעים עברית כי מאז שהם הגיעו לארץ הם הלכו לעבוד בסביבה של דוברי רוסית ולא למדו את השפה אני רוצה לשנות את המציאות הזו. במשך שלוש פעמים בשבוע אנחנו עושים אולפן לילדים של העולים ומורה מלמדת אותם עברית, למבוגרים יש לנו אולפן נפרד. המטרה שלנו לתת לאנשים מידע לעזור להם לבנות את הצעדים הראשונים וממש כמו תינוק לקחת אותם ביד ולכוון אותם".
כיצד מנגישים לעולים את הבירוקרטיה המורכבת בישראל?
"(צוחק) לאט ובנחישות. יש לא מעט מקרים של עולים שמתחילים לפתוח עסקים בלי לדעת את החוקים וגם כאן יש לנו בעיה. אותם עולים צריכים למצוא דירה, להבין באיזו סביבה הם נמצאים, ללמוד את החוקים שלנו. כדי לסייע להם אנחנו מזמינים אנשי מקצוע לחלק מהפעילויות שמתקיימות בבית העולה כמו יועצים מהביטוח הלאומי, עורכי דין שיספרו על נושאים שקשורים לתהליך כדי לתת להם כמה שיותר ידע מקצועי. יש עולים שנתקלים לראשונה במושג ביטוח לאומי שלא היה קיים בארצות המוצא שלהם".
אלו פעילויות מיוחדות התבצעו לטובת העולים מאז כניסתך לתפקיד?
"עשינו בשנה שעברה אירוע מאוד מכובד ביום הניצחון על הנאצים ב -9 למאי, היו אלפים שהגיעו לגן המושבה וגם ראש העיר רז קינסטליך כיבד אותנו בנוכחותו. חשוב מאוד לציבור העולים לא לשכוח איזה אסון עברנו במלחמה עם הנאצים ולתת כבוד לניצולי השואה ולוטרנים. השנה בגלל התפרצות נגיף הקורונה לא יכולנו לעשות אירוע דומה אבל עשינו משהו מאוד מכובד עם תמונות של וטרנים ותלינו אותם בכל רחבי העיר כדי לתת להם כבוד. בנוסף בחודשים האחרונים גייסתי יותר ממאה מתנדבים וחילקנו מסיכות לעולים, בנינו מוקד שהיה מקבל טלפונים כי הרבה קשישים לא יודעים עברית ולא יודעים לאן לפנות בבקשת עזרה. מי שצריך שיקנו לו תרופות היינו שולחים אליהם מתנדבים, היו כאלו שאספנו עבורם תרומות וסייענו להביא להם אוכל. עבדנו די קשה וזה עדיין נמשך. הלשכה שלנו עובדת מהשעה שמונה בבוקר עד הערב לקבלת קהל כי עולים שלא יודעים עברית מגיעים אלינו עם שאלות שלא תמיד קשורות לעירייה – גם בנושאים שקשורים למשרד הפנים או לביטוח לאומי לדוגמא אנחנו משמשים עבורם ככתובת ותמיד שמחים לעזור".
