דף הבית / עמוד הבית ראשי / קריית אונו: "צריך לצאת כל פעם מחדש מהארון"

קריית אונו: "צריך לצאת כל פעם מחדש מהארון"

לכבוד חודש הגאווה תפסנו לשיחה את רועי יולדוס רייס, תושב קריית אונו שמוציא בימים אלו את ספר הגאווה הראשון לילדים. בראיון אישי הוא מסביר על התהליך המורכב של הבאת התאומות שלו, על היחס המפתיע שהוא קיבל מאז עבר לאזור ומגיב על הביקורת כלפי מצעד הגאווה

משפחת יולדוס רייס בהרכב מלא צילומים באדיבות המשפחה (2)
צילום: באדיבות המשפחה

לקראת סוף הריאיון שולף רועי יולדוס-רייס (39) שני אלבומי תמונות מושקעים בהם רואים בתמונות איך התאומות שלו ושל בן זוגו אור הגיעו לעולם. היה זה רגע מרגש לראות איך יולדוס-רייס מתאר בגאווה וללא שמץ של בושה (עוד נחזור לאותה 'מכשפת הבושה' כפי שהוא מכנה אותה בספרו החדש) את התהליך המורכב של הבאת ילדים בתהליך פונדקאות, במיוחד כשמדובר בזוג אבות שצריכים לטוס חצי עולם ולבזבז הון תועפות. "הנה פה הקפיאו את הביציות', ו"פה פגשנו את האם בתאילנד'" ו"הנה הלידה של התאומות שלנו", הוא מספר בהתרגשות.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "גל גפן" Joffe.dana@gmail.com


 

"נשיקה כמו כל נשיקה"

פגשתי את יולדוס-רייס בביתו הנאה בשכונת עבר הירדן בקרית אונו. רועי ובן זוגו אור מסמלים אולי יותר מכל את תהליך 'המיינסטרימיזציה' שעוברת הקהילה הלהט"בית בשנים האחרונות: כלומר הרצון להיות עוד משפחה בורגנית מן הישוב. אם כי עצם קיום הריאיון יש בזה משום הכרה בכך שמשפחות כאלה הם עדיין 'סיפור'. יולדוס-רייס משתף בדיון פנים מגזרי בנוגע לתמורות שחווה הקהילה בשנים בעשור האחרון: "הקהילה הלהט"בית מורכבת מקהילות שונות ויש מחלוקת בקהילה בנוגע לחשיבות מהפכת הפונדקאות והרצון להקים משפחה. לא כולם מאמינים שהמאבק הזה הוא החשוב ביותר, בשעה שטרנסים וטרנסיות נאבקים על עצם הזכות לחיים. אני מאמין שצריך לשלב בין כל המאבקים ולתת מקום לכולם".

מתברר שליולדוס-רייס יש חלק נכבד במהפכת המשפחה של הקהילה. לפני עשור שנים הוא למשל הקים את 'מאקו גאווה' הערוץ הגאה היחיד שמתארח באתר מיינסטרים, "באותה תקופה" נזכר יולדוס-רייס, "עבדתי כאיש שיווק במאקו. אחרי חודשיים בתפקיד הרגיש לי מוזר שאין ערוץ תוכן לקהילה. הרי יש כל כך הרבה תכנים להט"בים, פסטיבל קולנוע גאה, לימודים קווירים וכו'. הוא הגיע ליובל נתן מנכ"ל האתר עם מצגת עליה עבד מספר חודשים, מלאה ברעיונות ותכנים. "דפקתי לו בדלת וביקשתי שנשיק ערוץ תוכן גאה, לא יכולתי לקבל לא. בסוף הפגישה יובל אמר לי "תעבוד על הערוץ, ועוד שלושה חודשים עולים לאוויר". הערוץ אכן עלה כעבור שלושה חודשים והפך מהר מאד למעין מדורת השבט הלהט"בי.  במשך ארבע שנים ערך יולדוס-רייס את האתר, "נתתי ביטוי לכל הגוונים של הקהילה, וניווטתי בין האינטרסים של חברי הקהילה, 'לחשוף' נושאים פנים קהילתיים לציבור, להיות רלוונטי ללהט"בים בארון, ומצד שני למצוא גם מקום להומור עצמי עבור כאלה שכבר יצאו ממנו ומקבלים את עצמם. זו הייתה משימה לא פשוטה כלל".

באותה התקופה בה עבד יולדוס-רייס במאקו החל הגל הגדול של הקמת המשפחות בקהילה, "באותם שנים הקים דורון ממט מגד את חברת 'תמוז' במטרה להנגיש את הליכי הפונדקאות למי שלא יכול לעשות זאת בארץ, בעיקר גייז. החברה הוקמה במטרה לאפשר אלטרנטיבה זולה יותר להבאת ילדים באמצעות פונדקאות, כך שבמקום 160 אלף דולר לתהליך היא אפשרה תהליכים ב-50 אלף דולר בהודו, ובכך פתחה את תור הזהב לזוגות גייז שרצו להקים משפחה. באותן שנים נולדו מאות תינוקות וגם אני ובן הזוג שלי אור (35) התחלנו תהליך שכזה בהודו. זה היה תהליך ארוך ומורכב, באמצע הדרך הודו החליטה לסגור את שעריה, ונאצלנו להמשיך את המסע בתאילנד, שם נולדו בנותינו".

 

רועי יולדוס-רייס
רועי יולדוס-רייס
צילום: איתן אלחדז ברק

 

"היחידות בגן עם שני אבות"

כשאליה ולירי (6.5) נולדו, יצא יולדוס-רייס לחופשת לידה ממאקו, ואז הגיעה הצעה ששינתה את חייו, "דורון הציע לי להצטרף לחברה, ובלב כבד החלטתי לעזוב את מאקו והפכתי לסמנכ"ל השיווק והפיתוח העסקי של תמוז". לצד עבודתו בחברה, המשיך יולדוס-רייס לשמש קול להורים להט"בים, כשהוא כותב באתרים מובילים על האתגרים של משפחה גאה, כמו למשל העניין הזה של לצאת מהארון כל פעם מחדש, "אתה אומנם יוצא פעם אחת מהארון מול הוריך ומכריך, אבל לאחר מכן צריך לצאת כל פעם מחדש מהארון. אם זה מול נהג המונית ששואל על האישה והילדים, מול הגננת בגן, מול מעסיק חדש. זה לא נגמר".

לפני כמה שנים יולדוס-רייס העתיק את מקום מגוריו מתל אביב לקריית אונו, "חששנו קצת עם עזיבת תל אביב ומעבר לקריית אונו, בידיעה שהבנות הן היחידות בגן עם שני אבות, אבל אני  חייב לציין שאנחנו זוכים פה ליחס חם ומבין. כל בעל תפקיד שפנינו אליו פירגן לנו, אפילו הטפסי רישום לגן שהיו מנוסחים בצורה של שם האב ושם האם שונו לבקשתו ל'שמות ההורים'.

יולדוס-רייס, יליד חולון, סיים תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתקשורת ותואר נוסף במנהל עסקים. את תהליך היציאה שלו מהארון הוא קושר לתהליך של חיבור לעצמו,  כלומר ככל שהוא היה יותר מחובר להוויתו, לזהותו כך הוא היה יכול יותר ויותר לקבל את עצמו. כשיולדוס-רייס משתף בכנות את תהליך שהוא עבר עם עצמו פתאום אולי לראשונה בחיי אני מבין עד כמה זה קשה לחיות כמתבגר וכצעיר עם זהות מינית שהיא לא סטרייטית. הדבר הכי קרוב שניתן להשוות את זה כמו לגדול במשפחה שיש בה סוד שלא מדברים עליו. "הייתי בארון מגיל 13 עד גיל 20, שבע שנים קריטיות שבהם אתה סוחב על עצמך שכבות של בושה ואשמה, פחד וחששות. אתה לומד להסתיר דברים, להכחיש ולבלף. בגיל 13 מתגנבות לראשך מחשבות שאתה מנסה להילחם בהן ואתה לא יכול לספר אותם לאף אחד. אתה רוצה להיות מקובל ואהוב, תלמיד מצטיין, אבל יש סוד שאתה שומר עליו. גדלתי בתקופה שהמשמעות של הומו היא חיי בדידות, בלי ילדים או תקווה, בלי כל דמות להערצה או מודל לחיקוי חיובי. כמה משמח לחשוב שהיום ילד בן 20 שיוצא מהארון יודע שהוא גם יכול להקים משפחה ויש לו אינספור מודלים לחיקוי".

 

משפחת יולדוס רייס בהרכב מלא
צילום: באדיבות המשפחה

 

"כל אחד אוהב גלידה בטעם אחר"

את היציאה המשמעותית שלו מהארון הוא עשה כאשר בתור חיל מצטיין הוא נשלח להדריך במחנה קיץ באינדיאנפוליס, "משפחה אורתודוקסית אירחה אותי שם ובאחת הפעמים ראיתי אתה שכן שלהם יוצא לטיול עם כלב ועליו מגן דוד בצבעי דגל הגאווה". יולדוס-רייס התקרב לאותו שכן יהודי שהיה גדול ממנו בכמה שנים, "זה התפתח לרומן של שלושה חודשים בהם אותו בחור הפיג לי הרבה חששות". כשהוא חזר לארץ הוא הרגיש שהוא חייב לצאת מהארון, "נפגשתי עם כל בני המשפחה, אחד על אחד, ושיתפתי בזהות שלי". כשסבתא שלו שמעה ממנו על היציאה מהארון היא אמרה לו, "אין בעיה, העיקר תהיה מאושר. כל אחד אוהב גלידה בטעם אחר".

היחיד שהוא לא ממש שיתף אותו בכך היה סבא שלו מצד אבא. "הבנתי שיהיה לו קשה עם זה, שלא בטוח שהוא יבין או יקבל", אבל יש לזה סוף טוב. כי החודש, עשרים שנה אחרי שיצא מהארון מול כל המשפחה, הוא מצא דרך מקורית לספר לסבא שלו גם. "החודש הוצאתי לאור את 'יום של גאווה", שהוא ספר הילדים הראשון שלי וגם הראשון לילדים בנושא הגאווה. היה לי חשוב מאד להעניק לו עותק במתנה, מין הזדמנות לצאת גם מולו מהארון".

הספר 'יום של גאווה' (הוצאת ספרי ניב) נולד במצעד הגאווה הראשון אליו לקח יולדוס-רייס את בנותיו לפני שש שנים, "הרגשתי צורך להנגיש להם את הרעיונות העמוקים שעומדים בבסיס המצעד הזה: שוויון, גאווה וקבלת השונה".

 

עטיפת הספר
צילום: איתן אלחדז ברק

 

הספר מתאר יום שמח וחגיגי בו קשת, גיבורת הסיפור, צובעת כל פינה בשלל צבעיה ומפיצה אהבה וגאווה, עד שמגיעה 'מכשפת הבושה' המאיימת להרוס את החגיגה. "המאבק בין גאווה לבושה" מסביר יולדוס-רייס "מאפיין כל אחד מאתנו, לא רק בקהילה הגאה. בושה במי שאתה, בושה במשפחה שלך, בושה בחוויה לא נעימה שעברת". הוא מייעד את הספר לא רק לילדים הגדלים במשפחות שונות, אלא לכל אותם ילדים באשר הם ולהורים שרוצים לחנך את ילדיהם לקבל האחר ולגאווה עצמית. "מהרגע שהספר יצא גיליתי כי יש לו תפקיד נוסף וחשוב: להסביר לסטרייטים את מהות המצעד באופן תמים, כי בסופו של דבר המהות היא פשוטה- שוויון לכולם". יולדוס-רייס ער לעובדה שהמצעד סופג מדי פעם ביקורת על הפרובוקטיביות שיש בחלקים ממנו, "זוהי בעיניי התחסדות וצביעות" הוא מבהיר, "מה ההבדל בין מצעד הגאווה לקרנבל בברזיל או לתמונה האחרונה של הבת שלך באינסטגרם? חוץ מזה, לא מכריחים אף אחד ללכת למצעד. בניגוד להפגנות אלימות אחרות, זהו מצעד שמח וצבעוני שלא יוצא נגד אף אחד אלא מפגין רק בעד- בעד קבלת האחר ומתן זכויות שוות לכולם".

מאז שהספר יצא לאור, רבים בקהילה ומחוצה לה מפרגנים וממליצים. אסי עזר, אופירה אסייג ואפילו רון חולדאי פרסמו את הספר בחשבונות הפרטיים שלהן. בתל אביב קנו ספרים לאשכולות הגנים, מורים ברחבי הארץ קיימו עליו שעת סיפור מיוחדת וגם ישראל גל ראש העיר של קריית אונו הצטלם איתו ופרסם אותו ברבים. גנים ובתי ספר ברחבי האץ מזמינים אותו לשעת סיפור. "חשוב לי שהספר יגיע לכל בית, שכמה שיותר ילדים ומשפחות יחשפו אליו", הוא אומר בהתרגשות.

לסיום, מה לדעתך האתגר הבא של הקהילה עמו היא צריכה להתמודד?  "חוזק הקהילה הוא תמיד כחוזק החולייה החלשה בה, ולכן, לצד המאבק למען שוויון בזכות להורות ומאבקים נוספים, זו העת לקדם גם את האוכלוסיות היותר חלשות ופגיעות בתוך הקהילה".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל joffe.dana@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

גני ילדים

רחובות: זה לא כל כך נעים לראות צהרון סגור