פרשת "תרומה", ממשכן למקדש

פרשת "תרומה" מתחילה בתרומות ישראל השונות למעשה המשכן, ומיד לאחד הפסוקים שלטעמי

הינו מהחשובים ביותר בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה׳ ח׳). על פי רש"י, כל פרשת בנין המקדש/ משכן, ניתנה לישראל ביום הכיפורים לאחר החטא של עגל הזהב.

ביום הכיפורים כיפר הקב"ה לישראל על חטא העגל, ובו ביום ניתנה פרשת בנית המשכן.

לפי מדרש תנחומא ולפי הספורנו, פרשה זו לא רק שניתנה לאחר חטא העגל, אלא מהות המשכן הינו עדות לכפרה לישראל על עוונם – "משכן עדות" ועדות ל"ושכנתי בתוכם".

על השאלה אם כרונולוגית הפרשה ניתנה אחרי חטא העגל, מדוע היא מופיעה בתורה לפניו, עונה המדרש בפשטות כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. מה אם כן מהות המקדש והמשכן ומה תפקידם בחיי העם?

לשיטתם של ספורנו ומדרש תנחומא, מצוות הקמת המשכן היא "מצווה שבדיעבד". אם ישראל

לא היו חוטאים בעגל, היו היחסים ביניהם לקב"ה יחסים רוחניים בלבד ללא שום צורך בתיווך של מקדש או משכן. לאחר חטא העגל, הסתבר שעם ישראל לא יכול עדיין לעבור לשלב התודעתי של עבודה רוחנית ונדרש תיווך גשמי. הרמב"ן טוען כי מצוות בנין המקדש והמשכן היא "מלכתחילה". קרי, זו מצווה שניתנה על ידי ה׳ לישראל ללא קשר לחטא העגל.

לטעמי ניתן להרחיב את פירוש הרמב"ן ולנסות ליישב בין הגישות השונות, וזאת על ידי הבחנה בין המקדש – למשכן.

כבר בשירת הים, יודע עם ישראל שהוא הולך לבנות מקדש ולכן כנראה שזה לא בדיעבד.

ברור גם מדוע התורה מביאה מצווה זו כאן ולא במקום הכרונולוגי, אחר חטא העגל, פשוט כי זו מצווה מהותית לשעתה ולדורות, וחשוב שתינתן מיד לאחר מעמד מתן תורה. מצוות הקמת המקדש ניתנה כנראה ללא קשר לחטא העגל וכדי לאפשר את "ושכנתי בתוכם", אך כנראה שמצווה זו יועדה לישראל רק לאחר הכניסה לארץ. בארץ ישראל, עם ישראל טרוד בעבודת היומיום. זה עולם שכולו גשמי לכן שם צריך את המקדש שאליו יעלו העם בשלשת הרגלים, להתחבר לאלוקים. במדבר סיני ההנהגה כולה ניסית, העם מלווה על ידי עמוד אש ועמוד ענן, וכולו עטוף ברוחניות ובקרבה לקב״ה. שם כנראה לא צריך מקדש. ואז קורה המשבר הנורא וחטא העגל. גם במדבר הניסי העם חוטא ואינו מצליח להתחבר באופן בלתי אמצעי לקב"ה.

בעקבות חטא העגל ולאחר הכפרה ביום הכיפורים, מצווה ה׳ על שני שלבים במקדש. האחד

המתוכנן והמקורי שיבנה בארץ ישראל "בהר נחלתך". השני הינו הזמני לתקופת המדבר,

והוא המשכן. בוודאי שניתן להבין את דרכו של הרמב"ן, שהקמת המקדש הינה מצווה לכתחילה להשכין את הקב״ה בקרב ישראל לאחר הכניסה לארץ.