פרשת קדושים

בצה״ל מקובל כי הערך העליון המוביל מפקדים וחיילים כאחד הינו הדבקות במשימה. הערך הפיקודי העליון ממפקד חוליה ועד הרמטכ״ל הוא הדוגמא האישית.

מה המקור לערך הדוגמא האישית כערך הפיקודי העליון, כערך המוביל שקיומו מביא לכל שאר הערכים שיתמלאו?

בשיחותי עם המפקדים שהוצבו לתפקידי סגל בבסיסי הטירונים, טענתי כי המקור האמיתי לערך הדוגמה האישית נמצא כאן בפרשתנו.

״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״. ר׳ עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.

שתי סוגיות מהותיות יש לברר כאן, הראשונה מה היא מהות אהבת הרע, הרי אותו ר׳ עקיבא אומר שחייך קודמים לחיי חברך? האם באמת אנו נדרשים לאהוב את הזולת כפי שאנו אוהבים את עצמנו?

הסוגייה השנייה הינה מה המקור לאותו מוסר, מה המקור לאותו שוויון בין אנשים המוסר הטבעי או מצוות ה׳?

רבים המפרשים שמנסים לצמצם את כוונת הפסוק. הרמב״ן מפרש שהכוונה היא שעלינו לאהוב שגם לשני יהיה טוב כמונו ולפרגן לו לטוב. אולם ר׳ עקיבא רואה את הפסוק באופן מרחיב. לטעמו, כבוד האדם והשוויון בין האנשים הוא המסר המרכזי, כולנו שווים ואם נבין זאת הרי שבטוח כי נקיים גם את כל המצוות שבין אדם למקום. לכן זה כלל גדול בתורה. אם נפעל כך הרי ״אני ה׳״ הקב״ה נאמן לשלם את שכרנו.

גם הלל הזקן חשב על כבוד האדם ועל דוגמה אישית. הפוך מר׳ עקיבא הוא הולך על דרך השלילה, ״מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך״ פירוש זה לפסוק הינו כמו של רבי עקיבא -אהוב את חברך כפי שהיית רוצה שיאהב אותך- כמוך. השאלה השנייה הינה מה מקור הקוד המוסרי הזה?

כנראה שרבי עקיבא סובר שהמפתח הוא המוסר הטבעי, הבנת השיוון בין בני האדם מביאה ליחסים טובים בין האדם לחברו ומכאן לשאר המצוות שבין אדם למקום, לכן זה כלל גדול בתורה, זה מביא לשאר התורה.

בן עזאי חולק עליו ואומר כי הפסוק מבראשית ״זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו״ (בראשית ה׳ א׳) זה כלל גדול מזה. בן עזאי טוען שאין מהות בהבנת כבוד האדם והשויון ביניהם בגין מוסר טבעי. מוסר זה משתנה בהתאם לנסיבות ולאינטרסים. כבוד האדם צריך להשמר כי כולנו בצלם אלוקים ובדמותו , וציווי ה׳ הוא כי נאהב האחד את השני.

כך מפרש בן עזאי גם את הפסוק שלנו. ״ ואהבת לרעך כמוך- אני ה׳״ תאהב את רעך ותפרגן לו כי ה׳ ציווה על כך ולא רק לפי הבנתך כאדם.