פנתה אלי אמא, שבנה בן ה- 5 שוכח ללכת לשירותים ומרטיב. הדרך להתמודד עם הנושא היתה דרך פרסים: שבועיים תהיה יבש- ותקבל מתנה קטנה. ואכן, שבועיים חלפו, המתנה התקבלה ו…הילד חזר להרטיב. ילד מתוחכם, שהבין את הנוסחה: כדי לקבל פרס, כדאי לשוב ולהרטיב.
אבא אחר סיפר, שבכל פעם שבנו בן ה- 7 פתר תרגילים, הוא צ'יפר אותו בממתק. בינתיים, שני הצדדים מרוצים, אבל- ויש אבל גדול בשיטת הפרסים: ההמרצה לעשות משהו היא חיצונית ולא פנימית.
ילדים מתוחכמים לא מפרשים את הפרס בתור עידוד, אלא כמטרה בפני עצמה. בהמשך, יכול להיות מצב שללא תמריץ חיצוני לא יתאמצו.
הילד לא יכין שיעורים אלא אם יקבל תגמול, סידר את החדר? פרס. הצליח בבחינה? הבנתם…
חוץ מהעובדה שמערכת היחסים מנוהלת בפנקסנות של תן וקח, האווירה בבית לא נעימה והילד מסיק מסקנות שהן לא המסקנות שהייתם רוצים שיהיו לו לגבי השקפת החיים:
- כל מה שמניע אותו זה תגמול החומרי, אם לא אתוגמל אהיה אומלל.
- אני אהיה תמיד "ילד טוב" כדי לקבל פרס. התוצאה- ילד מרצה, מוותר על הרצונות שלו, החלומות שלו, על עצמו.
- ילד תובעני- כדאי לי להתמקח על הפרסים ולדרוש פרסים שווים. אם לא אקבל, לא אשתף פעולה.
- אין פרסים שמושכים אותו יותר, זלזול בפרסים ובמי שנותן אותם- אני עושה מה שבא לי.
כדי לעשות שינוי בהרגל, חשוב לתווך לילדים את השינוי: עד היום, בכל פעם שהלכת לשירותים\הכנת שיעורים- קיבלת פרס. אנחנו לא ניתן פרסים יותר אצלנו בבית. בבית שלנו כל אחד תורם ועוזר, כי אנחנו אוהבים זה את זה ורוצים שיהיה לנו נעים בבית. קרוב לוודאי שההכרזה על השינוי לא תביא את השינוי המיוחל והילד ימשיך לצפות לפרס.
כאן זה הזמן להעצים את תחושת השייכות שלו: בדייט הורה ילד, שיתוף- משהו נעים או לא, שעבר עלי, בהתייעצות איתו- מה יכול לעזור לך ללכת לשירותים, בבקשת עזרה, בחיזוק התנהגויות מצופות ובמחמאות על תכונות שאתם אוהבים.
להטמעת ההרגל חושבה נחישות.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
