"מראות שבורות"

ביקורתי לא תתאים לדעת רוב הצופים בסרט. לדעתי, סרט הביכורים של הבמאים/ תסריטאים אביעד גברון ואמרי מטלון, בו צפיתי פעמיים, פיספס את המטרה! הסרט מעלה נושאים רגישים ואקטואליים הקשורים להטרדות מיניות ואי התערבות מצד הורה כלשהו וכן אי נטילת אחריות לפאשלה, מאחר והתסריט הפגום פשוט שטחי, בוטה וגס. הרגשתי ריחוק/ניכור מהמתרחש על הבד. אמנם היו צופים שנעו באי נוחות בכמה סצנות "חזקות", אך למרות זאת, הן היו מוגזמות וחלקן על סף הגיחוך (זוכרים את הקטע הצבאי 10 שניות לסדר את המיטה?). זוהי דרמה משפחתית שבמרכזה מערכת יחסים ביו נערה מתבגרת ואביה הקשוח. גיורא (יפתח קליין) הוא אל"מ בקבע, שיש לו מנהג להעניש את בתו המתבגרת אריאלה (שירה האס), בכל פעם שהיא אינה ממלאת את "פקודותיו" הקפדניות והקשוחות (על גבול ההפרזה). כבר בתחילת הסרט, בסצנה די קשה על גבול הטרדה/התעללות מינית (קטע גזירת המכנסיים/החולצה ושליחת הבת לרחוב החשוך בשעת לילה מאוחרת, כזונה), אנחנו מבינים שיש כאן אב עם תסביכים (העבר מתגלה בהמשך), רק שמשהו חסר- אמינות! לדעתי התסריט פשוט מגזים/ מפריז ונסחף לכיוון הלא נכון, השטחיות והגסות. בהמשך, אריאלה עושה תאונה שגורמת נזק בלתי הפיך לאמה (רננה פז) וכאן האב אינו מתערב משום מה והבת מחפשת את העונש שמגיע לה בעצמה (קשור בהתרסה מינית – גופה הופך "לשדה קרב" ) ואף מגלה דבר וחצי דבר מעברו הנסתר של אביה כקצין צעיר שפשוט עשה פאשלה! אז "הבנת את זה ברוך?", מכאן נובעים כל התסכולים של האב שהביאו אותו לקשיחות חסרת גבולות ומוגזמת. הבעיה העיקרית בסרט היא התסריט שאינו יודע לספר סיפור. או. קיי. יש בעיה עם נערה מתוסכלת ובלתי מפוענחת, אך פעולותיה? לא עלינו! והאב המתוסכל לצד האם הבלתי מתערבת, הכל אקטואלי אבל חסר "בשר"! נכון, זהו סרטם הראשון באורך מלא של הבמאים/ תסריטאים אביעד גברון ואמרי מטלון, לאחר שנפגשו בעבר בסרט קצר "קו התפר" (2006) ואולי בעוד סרטים קצרים ולכן אולי זקוקים ליותר עידוד מצד הביקורת. אבל אם אלטף, הם ימשיכו בדרך "הלא נכונה", הפרזה/הגזמה! חוסר הנוחות שלי מהסרט נבעה לא מהמתרחש על הבד, אלא מהנושאים הרגישים והחשובים שנמצאים בכותרות, אך באים לידי ביטוי בסרט בצורה לא אמינה. יש גבול להפרזה בסצנות המיניות! לא מאמין שקצין גבוה בצה"ל יתעלל בבתו בצורה שתעבור ללא תגובה? לא מאמין שאף אחד מהמשפחה/שכנים לא יתלונן? (כולל הסבתא- ליאורה ריבלין, בתפקיד מיותר). לא מאמין שלא נעשה תחקיר צבאי יסודי לפאשלה הצבאית? או שאולי אינני מכיר את צה"ל כיום? שירה האס, אחת השחקניות המעולות, זוכת פרס אופיר 2018 כשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט "פרא אציל" (המוצלח והכן ביותר שמוקרן), מנסה בכל כוחה להעניק אמינות לתפקידה, אבל מה שנדרש ממנה הוא על גבול הבלתי אמין! מוגזם ומוחצן! יפתח קליין פשוט לא משכנע ודי עצי ומעצבן. מבין יתר השחקנים ראויה לציון האחות הצעירה של אריאלה-מנואל אלקסלסי, שעוד נשמע עליה. ויואב רוטמן הוא הצעיר הכי סימפטי מבין כל שאר הצעירים שמופיעים בסרט (כולל החיילים "החרמנים" במכונית). ראוי למלוא השבחים הוא צלם הסרט- דניאל מילר שאף צילם את הסרט "עץ התאנה". אז אם צפיתם ונהנתם, אשמח עמכם. אני חשתי פספוס ובעיקר בוטות וגסות בטיפול בנושאים הכאובים. אכן, ליבי "נשבר" מחוסר האמינות והסוף שאינו סוף!