בן 5, הפכפך בדעותיו, רוצה משהו וכשמקבל אומר 'לא רוצה' וחוזר חלילה. כשאומרים לו שאם אמר לא, יכבדו את זה ולא יקבל את מה שלא רצה- מתחיל לבכות וכן רוצה, לפעמים מכה על הדלת, במיוחד כשאמו מוציאה אותו מהחדר שהיא נמצאת בו. בגן היתה סיטואציה שהפך כיסא ובקבוקים. בפעם האחרונה כשנכנס לכעס, משך לעצמו בשיער. ילד נבון, חכם, בעל קסם, אוהב לעזור ויודע בדרך כלל לבטא את עצמו.
מכל הסיטואציה ניתן ללמוד שיש פה ילד שמאד רגיל ורוצה להיות במרכז תשומת הלב, הוא סבור בטעות שיש לו חשיבות רק אם הוא במרכז, ולאור ניסיון חייו פיתח שיטות להשגת תשומת לב חיובית או שלילית. תגובת הוריו, של סיג ושיח, היא הרווח שהילד לא מודע לו.
בהמשך, כשהוא מוצא מהחדר, נוצר מאבק כוח, הסלמה, כשהילד מרגיש סיפוק כשהוא מתנגד לדרישת הוריו ומרגיש שהוא בעל ערך כשקיבל את המאבק. בדיעבד, הסלמה לא מקדמת את היחסים ואת ההרגשה של בני המשפחה.
אם אנחנו מבינים את המאמצים של הילד להשתייך ולהרגיש בעל ערך בדרכים מוטעות, נוכל לפעול כדי למנוע רווחים.
ניערך לאפשרות שהילד יכנס לוויכוח: רוצה/לא רוצה/רוצה- ונחליט אנחנו מה אנחנו רוצים.
חשוב לשים לב לעמדה ההורית, שקשורה בהתנגדות נחרצת לאלימות כלפי עצמו והסביבה. מעמדה זאת יכולה לנבוע הגישה של 'אני לא אנכח ואצא מהחדר אם תהיה אלימות'.
לבדוק מה המטרות שלנו- ולבחור אחת בכל פעם: "אנחנו רוצים שהילד יצחצח שיניים באווירה נעימה"- שתי מטרות יש כאן, צחצוח ושיתוף פעולה. נבחר מטרה אחת כרגע:
צחצוח שיניים- אני אצחצח, או אתה תצחצח. שתי אפשרויות לבחירה.
אווירה טובה- ונוותר כרגע על הצחצוח לטובת היחסים.
זווית אחרת: לילד יש קושי לקבל החלטות. לאפשר לגמרי את ה'כן' ואת ה'לא' ואת הנדנדה ביניהם. לתווך תוך כדי מה יקרה אם יחליט שכן או שלא- ללוות אותו .
בכל גישה שתבחרו, עשו זאת בנחישות ללא כעס. הילד לומד משהו אחר, אתם המודל והפנמה לוקחת זמן.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
