אביגיל, בת 6, מסרבת לאכול. אמא מספרת לה סיפור, מסבירה על חשיבות האכילה ואז מאכילה. האמא מודאגת ולמרות הבדיקות התקינות פנתה לדיאטנית.
כולנו יודעים שאוכל הוא מרכיב הכרחי לקיום. זהו הדלק של הגוף, וגם חוויה כייפית, טעימה.
איך, אם כן, אביגיל מעדיפה לוותר עליה? רוב הילדים שאנו מזהים כסרבני אכילה הם ילדים שפשוט עשו בחירה. זו אמנם בחירה שאינה תמיד מודעת, אבל היא בהחלט משתלמת.
למה? כי ברוב המשפחות, כאשר ילד לא אוכל ההורים לא נשארים אדישים לתופעה. מיד מתעוררות אצלם הדאגות: אולי יש לו בעיה בריאותית? ומה אם זה יפגע בהתפתחות שלו? בבריאות?
החששות הללו מתורגמים מיד לעשייה נמרצת: משכנעים, מבררים מה רוצה לאכול, מבשלים לה במיוחד, מספרים לסבתא, מדברים עם הגננת, מתחילים בטוב ועוברים לסנקציות: "אם לא תאכלי, אז…".
עכשיו הרווח כבר יותר ברור? המון, אבל המון, תשומת לב.
הפתרון הוא פשוט מאוד: מחזירים את האוכל למקומו הטבעי. לאחר שאנו מוודאים שהילדה מתפתחת באופן תקין ובריא, מקיימים איתה שיחת עבר הווה עתיד.
עבר- עד היום התעסקנו בנושא האוכל; הווה- אנחנו אוהבים אותך וסומכים עליך, שאת יודעת מה את אוהבת ואיך לאכול בעצמך; עתיד- מהיום תאכלי בעצמך, לא נדבר על זה יותר".
בהתחלה תסתובב בבית ילדה מתרעמת, שמנסה לשכנע ולהפעיל אותנו בכל דרך אפשרית. העמדה שלנו צריכה להישאר ברורה ובלתי מתפשרת:
אם את רעבה– תאכלי. לא אכלת ארוחת צהרים – אין תחליפים.
התמודדות עקבית שכזו, לאורך מספר ימים ברצף, תבהיר שאנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים ושהאחריות היא לגמרי אצלה. ההבנה שתשומת לב לא תינתן דרך האוכל, מאפשרת לתשומת לב דרך האוכל להיעלם.
חשוב בשלב זה לא להתפתות לאמירות כמו "את רואה כמה כיף לאכול?", או "איזה כיף לי שאת אוכלת". אם האחריות היא של הילדה- שם היא נשארת. הרי היא לא אוכלת בשביל ההורה.
במקביל, חשוב לספק את תשומת הלב שהילדה זקוקה לה בדרכים מקדמות.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
