ילדה רגישה מדי

אמא לבת שבע. בתה מסרבת לצאת מהמיטה לבית הספר, בטענה שהבגדים והנעלים גורמים לה לאי נוחות- התווית, התפר, המגע. כל ניסיונותיה למצוא את הבגד מתאים עולים בתוהו. הדרך היחידה שהילדה מרוצה היא כשהיא נועלת כפכפים ובגדים חדשים, וגם אז תלוי איזה.

קושי בוויסות חושי- לילדה יש כנראה קושי להגיב באופן מותאם ומסתגל לסביבה, קשה לה עם גירויים תחושתיים הנחשבים בלתי מזיקים.

ילדים בעל רגישות יתר יכולים לא לאהוב מגע (גם לא חיבוקים וליטופים), לא להסתפר, לחפוף ראש, ללכת יחף על דשא או חול, תוויות הבגדים מציקות להם, בעיה עם גרבים ונעלים.

זוכרים את השריטה של גירים על הלוח? כך בערך הם מפרשים את המציאות בדרך שלא מאפשרת להם להתרכז במטלות של החיים, אלא בגורם המעצבן.

מה עושים?

• פונים לבדיקה דרך מכון התפתחות הילד, כדי שיפנה לטיפול שבו תיחשף בהדרגה לחומרים ומרקמים שונים.
• דברו עם הילדה על העובדה שהיא רגישה מאד לחומרים וכדי להקל עליה תתאמנו ביחד לאט ובאופן הדרגתי במגע עם חומרים. יכול להיות שגם אחד ההורים רגיש לקולות, טעמים, או מגע. ספרו לה על כך, זה מקל לדעת שגם אתם חוויתם חוויה דומה.
• בואו נזכור שהיכולת להריח באופן חריג, לשמוע בחדות יתר, או לחוש במרקמים היתה עוזרת לה מאד לו חיה בקרבת סכנות בג'ונגל, למשל.
• מקדישים כל יום דקה-שתיים לחשיפה לחומרים, תוך הבחנה מה נעים לה ומה לא.
• בערב לפני השינה, אפשר להפוך את זה לטקס- כשנוגעים, מלטפים את הילד בחומרים שונים, בעוצמות שונות בצמר גפן, בעיפרון, בגרב, ספוג וכו'.
• לפעמים, דקה של מסאז' בבוקר לפני ההתלבשות יכול לעזור לילדים "להתרגל" למגע שצפוי להם במהלך היום עם הבגדים שעל גופם.
• מאפשרים לילדה להתלבש כפי שנוח לה ושולחים איתה לבית הספר את הבגדים שתלבש כשתרגיש שהיא מסוגלת. בכך מעבירים את האחריות אליה ומשפרים את האווירה בבית.
• כשמתקשה לצאת מהמיטה, מאפשרים לה דרך הדמיון לקבל את מה שהיא רוצה: 'את ממש רוצה להישאר במיטה, איזה כיף היה להתכסות בשמיכה…בשבת תישארי במיטה, אהובה'…

מניסיון, זה עובד.