יוהנה הייתה שייכת לקבוצה לקוחות, שברגע הראשון של משבר האמון, הם מחליטים לערב איש מקצוע כמוני. יש בזה יתרון ענק. בעלה עוד לא יודע מה היא יודעת ולכן גם לא יודע מה להסתיר. זה לא אומר שיוהנה לא עשתה את הטעויות שלה איתו. היא עשתה. כל דבר קטן שנראה לה חריג, ישר רצה אליו והתעמתה איתו. "מה זה הכדורים האלה?" שאלה אותו על חפיסת כדורי ויאגרה שמצאה בארנק שלו והוא טען שזה של חבר. "מה זאת המשחה הזאת?" התייחסה לקרם כלשהו שמצאה ברכב והוא הגיב שזה קשור לאימוני הכושר. יוהנה ידעה שהוא משקר אבל לא ידעה מה היא אמורה לעשות במצב כזה. "למה חנית שם?" התעמתה איתו על חיוב של חניה בחניון מרוחק מהבית. זה השלב שהיא החלה לקבל התשובות הקשות באמת. "מאיפה אני זוכר ?! לא יודע…" הגיב מוטי.
לכל אלו שפונים אליי מחכה אותה תשובה. לא עושים דבר לפני פגישת יעוץ. אין כל צורך להתמודד עם זה לבד, ובלי ידע קודם. אני יכול להבין למה מרתיע אנשים לפנות לחוקר פרטי. יש בזה אמירה. הודאה שהגעת למקום לא טוב בזוגיות, שבו אתה בכלל חושד. לא קל להכיר בזה. יחד עם זאת, זה מה שיקדם אותם מהר יותר. בכל פגישה כזאת אני מזהה אין סוף רעיונות שמעכבים וחוסמים את קבלת האמת. אצל יוהנה שמעתי דבר חדש. "לא התאפקתי ונסעתי הבוקר לפגוש רב ידוע. הרב אמר שמוטי עובר משבר עם עצמו" ציטטה את דבריו "זאת לא אישה נוספת".
פיצול ימי המעקב
בכל זאת יוהנה הגיעה לפגישה. היא כ"כ במצוקה שהיא ירתה לכל הכיוונים. בהתחלה בנסיונות אין סופיים לגרום לבעלה להודות במעשיו. לאחר מכן עירבה את הקרובים שלה, וכל אחד מהם נתן לה את דעתו האישית. עזרה אמיתית מבחינתי זה לגרום לה לראות את הדרך לבד, ולא דרך עיניים של אחרים. כרגע מה שהטריד אותי זה הרב. סימני הבגידה היו ברורים אבל הרב פסק אחרת. יוהנה מצאה את עצמה ננעלת. אם היא תזמין חקירה בשעה שהרב אמר לה בפירוש מה קורה לה בבית, מה זה אומר על האמונה שלה?! זה השלב שנתקענו בו.
נתתי לה "לשפוך" החוצה את כל הרעיונות והשיקולים שרצו במוחה. היא חייבת לראות את הדרך שלה בעצמה ולהיות שלמה איתה. מבלי לזלזל, חלילה, אבל אין בדברי הרב שום נתון. אחרי לא מעט היסוסים יוהנה החליטה לקפוץ למים וללכת בעקבות הסימנים. חוסר הודאות "הרג" אותה, בלשון המעטה. באופן פרקטי חשבתי שזה לא הזמן המתאים לעקוב אחרי מוטי. יוהנה, בגלל טירוף מחשבותיה, חשפה מולו את הסימנים שהיו לה. הייתי מצפה ממנו שיזהר כרגע. יוהנה לא הסכימה לחכות. היא נתנה אור ירוק כדי שזה יבוצע מיידית. השכם בבוקר למחרת ביקרתי בכתובת המגורים שלהם. יום העבודה שלו מתחיל מוקדם. אחרי חצי שעה ראיתי אותו בפעם הראשונה. הוא אכן נסע לעבודה שלו. קבעתי עם יוהנה שנפצל את ימי המעקב לשניים. בבוקר לראות אם הוא אכן הולך לעבוד, ובמידה שכן, נחזור אליו שוב לקראת אחרי הצהריים המוקדמים. הסימנים שהיו ליוהנה העידו על "פעילות חריגה" דווקא בשעות העבודה ומצד שני, אם מוטי מגיע לעבודה, קשה יהיה לו לצאת באמצע היום. המסקנה המתבקשת היא שהוא לוקח לעצמו ימי חופש. ואפרופו חופש, עוד נקודת לחץ שניווטה את יוהנה, שבאותו סוף שבוע שמתקרב הם אמורים לנסוע עם הילדים לשבוע נופש בחו"ל. היא חייבת תשובה עד אז. אחרי העבודה מוטי חזר הביתה, החליף בגדים ונסע לחדר הכושר.
ביקור כפול
בימים שלאחר מכן מוטי שוב הלך לעבודה. כשהוא לא הלך לחדר כושר, הוא נסע לסידורים או לבקר את הוריו אבל שום סימן לאישה אחרת. באחד הערבים הוא נעצר ליד פארק בעיר שלו, ירד מהרכב, ופשוט התיישב על ספסל. הייתי משוכנע שלא ירחק הרגע שמישהי תצטרף אליו אבל טעיתי. מוטי פשוט ישב ובהה לעבר נקודה אקראית. כל יום כזה שעובר מחרפן את יוהנה עוד יותר. אין יום שהיא לא בוחנת את כל שיקוליה מחדש, אולי טעתה בהתרשמות שלה, ויותר מכל, דבריו של הרב חוזרים אליה בעוצמה רבה יותר.
יום הנסיעה הגיע. המלצתי לה שתתן למוטי ליהנות מהספק. זה טוב עבור הילדים שלא יחוו רגשות שלילים, וזה גם יטשטש למוטי את החשדנות שלה ויחזיר את החיים לשגרה. אם היא רוצה יום אחד את האמת, אז אני חייב את שיתוף הפעולה בתוך הבית. יום אחרי חזרתם לארץ, הייתי שוב בעקבותיו. מוטי יצא מוקדם מהבית אבל הפעם לא נסע לעבודה. הוא נסע לכתובת אחרת, ונבלע אל אחת הדירות. לפני שעלה למעלה, הוא פתח את המטען והוציא משם שקית. לא היה קשה עבורי לברר מי אותה אחת שגרה באותה דירה. עתה קיוויתי שהוא יצא איתה החוצה כדי לשבת יחד באיזה שהוא מקום אבל התבדיתי. אחרי מספר שעות הוא יצא לבדו. הוא נסע לעיר הסמוכה והתיישב בבית קפה. לא לפני שפתח את תא המטען ברכבו, והוציא שקית כמו קודם. אחרי מספר דקות מישהי הצטרפה לשולחן. הנשיקה שהדביקה לו לא השאירו ספק בדבר טיב הקשר ביניהם. "איפה נעלמת ככה?" שמעתי אותה גוערת בו מהשולחן הסמוך. היה ברור לגמרי כרגע שזאת שיושבת כאן איתנו, היא לא אותה אחת שביקר אצלה קודם. מוטי לא הוריד ממנה את הידיים. "אני אבוא מחר או מחרתיים" אמר לה מוטי כשהם נפרדו לדרכם.
כואב ככל שכאב ליוהנה, היה בזה משהו משחרר. כאב עדיף בהרבה על חוסר ודאות. כאב זה משהו שעובר. חוסר ודאות לא תמיד. עתה, כשהיא יודעת שהיא לא המציאה את זה, קל היה יותר לכוון אותה הלאה. בתוך כל המערבולת הרגשית הזאת, יוהנה לא הצליחה להשתחרר מדבריו של הרב. לא הבינה למה אמר אחרת. זה ממש פגע באמונה שלה. יתכן שהוא "ראה" משהו רחב יותר מאשר את הרצון שלה לחשוף את האמת ובדרכו שלו פשוט שמר עליה. חוץ מזה, הוא לא באמת טעה. לא מדובר באישה נוספת אלא בשתי נשים. ענין של סמנטיקה אבל עדיין נכון.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
