"ילדנו המקסים בן הארבע מתקשה לחלוק את צעצועיו עם חברים, במיוחד כשמגיעים אלינו אורחים עם ילדים"… כמארחים, אתם חשים אי נוחות, בלשון המעטה. כהורים, אתם מתמלאים חשש שמא גידלתם ילד מפונק, קמצן, או לא חברותי ובכלל- איזה עתיד צפוי לו: ילד מבודד שאף אחד לא רוצה בחברתו? האירוח הופך לטורח, מלווה מאבקים, שכנועים וכעסים.
איך מתמודדים?
שמחים לדעת, שזה שלב התפתחותי (אגוצנטרי), שבו הילד מרוכז ברצונותיו ומתקשה לוותר עליהם. זוכרים שלחלוק, לא פשוט גם לנו, המבוגרים.
מכבדים את הצורך ההתפתחותי של הילד, ללא כינויי גנאי ('תינוק') או נבואות זעם ('גם לך לא יתנו')- הילד לא שם. מה עושים? מגדילים את היכולת לחלוק דרך אימון ותרגול:
- מציעים לילד לכבד ילדים במאכל שאהוב עליו (שיש בשפע)- הנותן נהנה כמו המקבל.
- מנצלים הזדמנות שחבר מגיע ומלמדים את הילד לחלוק לפי תור: הילד לומד, שלמרות שנפרד מהחפץ, החפץ חוזר אליו.
- אימון ותרגול, בתיאום עם הורה לילד שנמצא בשלב דומה. מתאמים עם ההורה, שכשיעלה הקושי, ההורה האורח וילדו ילכו, כי לחבר אין במה לשחק. מתווכים לילדנו את התוצאה הטבעית של אי השיתוף ומצטערים איתו שהחבר הלך (בלי תוכחות: 'אתה רואה? אמרתי לך').
- כשלילד המתקשה בשיתוף יהיה רגע של נתינה, לחזק ולשמוח איתו.
- כשבאים חברים עם ילדיהם, להכין ערכת אורחים- משחקים, או פעילויות חדשות לילד המארח, שהוא לא קשור עדיין אליהם (כלים חד פעמים למשל). מכוונים שהמשחק יהיה מחוץ לחדר המשחקים, לטריטוריה של הילד.
- בודקים עם הילד לפני האירוח אם יש משחק שיסכים לחלוק (לא להתאכזב אם יחזור בו בזמן אמת).
- עד שהילד יעבור שלב התפתחותי זה, נפגשים עם חברים בשטח ניטראלי (גינה, פארק).
- מהווים מודל של נתינה.
- הולכים לשחק אצל חברים. המפגש יותר קל לילד שמתקשה לחלוק.
- מחזקים כל נתינה כשהיא מתרחשת, תוך כדי שיקוף לקושי בנתינה. "כל הכבוד שאתה חולק… אפילו שהזה מאד קשה".
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
