"האישה"

"האישה"! מה שאומר שזו לא סתם אישה, אלא מישהי בעלת עוצמה! ואכן, גלן קלוז בהופעה מבריקה ועוצמתית, מגלמת בסרט את דמותה של ג'ואן קסטלמן, אשתו של סופר יהודי אמריקאי ידוע ומוערך, בשם ג'וזף (ג'ו) קסטלמן (ג'ונתן פרייס- המצוין), שאמור לקבל ואכן מקבל את פרס נובל לספרות בשנות ה- 90'. כל הסיפור מאחורי הזוג בני ה- 70, היה אולי משעמם ודי נמתח, אלמלא הופעתה הווירטואוזית של גלן קלוז! אינני מגזים, היא ראויה סוף סוף לקבל את פרס האוסקר לאחר שכבר הייתה מועמדת לו 6 פעמים (!) וזכתה בפרסי הטוני, אמי, גלובוס הזהב ועוד. קלוז החלה לשחק בסרטים בשנת 1982, עת הופיעה בסרט "העולם על פי גראפ", בהמשך "החברים של אלכס" ו-"הטוב מכולם" וזכתה בשלושתם ברצף להיות מועמדת לאוסקר משנה. רוב הצופים זוכרים את הופעתה כאלכס פרוסט האובססית, פסיכוטית למייקל דאגלס, בסרט "חיזור גורלי" (באנגלית: "משיכה קטלנית"), שם זכו הצופים לצפות בקטע המצמרר של בישול הארנב והסוף הרצחני, מה שהביא לה מועמדות לאוסקר ותואר- "שביעית מתוך מאה הרשעים בהיסטוריה הקולנועית". קלוז היא הלב והמנוע של הסרט, היא פשוט מהפנטת בהבעות פניה. פני הגומי שלה פשוט עושים את האווירה הרצויה לכל סצנה והכי "מחשמלת" ברגע מסוים! טכניקת המשחק של קלוז ראויה למלוא חופניים של מחמאות, משהו בין רמייה, הונאה, תחכום ודממה. רגע אחד היא קורנת וסקסית להפליא ובמשנהו, כשהיא עצבנית או כועסת, עיניה רושפות ולוהטות והיא נותנת תחושת אי נעימות לצופים "וחגיגה נשית" לצופות. אני מקווה שמתוך להיטות, לא יעשו לכם ספוילר בטרם תצפו בסרט. זוהי הפקה משותפת שוודית/ארה"ב, עם סיום (כפול) בנוסח שוודי! ג'ואן קסטלמן (קלוז) משמשת כאשת חיקו ויד ימינו של בעלה הסופר היהודי ג'ו (פרייס), למה יהודי? (כמעט בכל סרט, יהודי או ירושלים או המוסד או ישראל- משורבבים) מאחר ובעבר, אשתו שמעה שיש מקום בהוצאת ספרים לסופר יהודי, כך שהיא דחפה את הסיפור הראשון שלו להוצאה המוכרת וכך הוא התפרסם במשך עשרות שנים עד לטקס הענקת פרס הנובל בשטוקהולם. בסרט יש פלאשבקים לעבר, שנות ה- 50'-60', עת הכירו בקולג'/אוניברסיטה, בצורה שהייתה גורמת היום לכותרות סנסציוניות בעיתונות "המרצה שיוצא ומקיים יחסים עם תלמידתו". את דמותה של ג'ואן/קלוז בצעירותה, מגלמת בתה בחיים אנני סטארק (האב, המפיק ג'ון סטארק- "סיקריו", האם, גלן קלוז). בקיצור, מהעבר, הצופים מודעים לעובדה שג'ואן הייתה תלמידה מבריקה בחוג כתיבה יוצרת וויתרה על קריירה מבטיחה כדי לגדל את ילדיה, הבן אגב, שואף להיות סופר ולא זוכה לשימת לב ראויה מצד האב. האם היא באמת "האישה הבלתי נראית?". יש את הדברים מעל השטח ויש את "חומר הנפץ" מתחת לשטח. הסרט נע בצעדים מדודים, מהרגע שנודע שג'ו זוכה בנובל ועד קבלת פרס הנובל. יש בסרט את העיתונאי "החטטן", נתניאל בון (BONE – עצם מאנגלית) בגילומו של כריסטיאן סלייטר, שנדבק לקסטלמנים (כמו כלב אחרי עצם) בדרכם לשוודיה ובהמשך מנסה לחלוב כל מידע אפשרי ובעיקר שערורייתי, כדי לכתוב ביוגרפיה על ג'ו. הופעתו בצילם של הזוג הראשי די מוצנעת ומצומצמת, אך היא זו שמובילה את הצופים לכיוון האמיתי והנכון. על הבמאי השוודי ביורן רונג'ה אין לי פרטים, אינני מכיר את עבודותיו. כאן הוא עשה עבודה מצוינת, תוך שהוא מתעכב בעיקר על ג'ואן וג'ו (J&J) והשניים, קלוז את פרייס בני ה- 70 (עת צולם הסרט), מפגינים את יכולת משחקם המבריקה. ג'ונתן פרייס הוא שחקן תיאטרון וקולנוע וזמר וולשי, מוכר כ- דרור עליון ב-"משחקי הכס" והמושל בסרטי- "שודדי הקריביים", שמשחקו יותר מופנם ועצור מול גלן קלוז "הפצצה משוחררת הנצרה". הם כמו זוג מלכותי, שרוקד על ריצפה מבריקה מצופה ב-"פוליש וקס", עד ש… מחליקים ו… דרמה על יחסים מורכבים ובלתי צפויים, אהבה, הקרבה, הורים וילדים. הסרט מיועד לגברים ונשים כאחת. אולי הצד הפמינסטי חזק יותר, אבל, אתם הגברים, רוצים לדעת איך כדאי להתנהל מול בת הזוג, בצורה הכי נכונה? באו לצפות, להנות וללמוד! מומלץ בחום ואהבה!