כותבת אמא: "על בתי בת השבע אין לי כמעט סמכות. אני צריכה לבקש ממנה מספר פעמים לעשות משהו והיא מתעלמת ממני. בפעם הרביעית נענית וכשאני מתלוננת שההתעלמות מכעיסה אותי, היא עוברת לנושא אחר. אתמול, למשל, היא צפתה בשירים ביוטיוב. ביקשתי לסגור את המחשב ונכנסתי להתקלח- וכשסיימתי, מצאתי אותה עדיין יושבת וצופה במחשב. אינני יודעת איך לשפר את הסמכות שלי מולה". וזאת רק דוגמה אחת מני רבות.
ההנחה שהילדים שלנו צריכים לציית לנו באופן אוטומטי, היתה נכונה בעבר. בעידן הדמוקרטי, הסמכות אינה ניתנת לנו מעצם היותנו הורים. זה גם נכון ובריא שילד יודע ומעז לומר 'לא'. ובכל זאת, איך תחזירי את הסמכות אליך? ילדים לומדים ממעשים ולא מדיבורים והם מגיבים אלינו על פי מה שלמדו עלינו. הניסיון של בתך לימד שאת מרבה לדבר, להסביר, "לחפור". היא מתייחסת לדיבורים כמו לזמזום של יתוש, שלומדים להתעלם ממנו. בפעם הרביעית היא נענית. אפשר ללמוד מכך שמשהו בפנייה הרביעית משכנע אותה שהפעם את רצינית. מכאן שחשוב להפחית דיבורים ולהרבות במעשים.
לבחירתך עומדות שתי אפשרויות:
1. לגייס את אותה סמכותיות שמאפשרת שיתוף פעולה כבר בפעם הראשונה, במקום בפנייה הרביעית.
2. לאפשר לילדה בחירה מתוך שתי אפשרויות שאת מציעה, כך שתרגיש שהיא הקובעת פה.
במקרה של המחשב, אפשר לומר לה באופן ענייני וממש לא כעוס: "אני רואה שאת עדיין משחקת במחשב. ביקשתי שתסגרי אותו קודם- ולא סגרת. אז מה את בוחרת עכשיו? את בוחרת לסגור אותו בעצמך, או שאת בוחרת שאני אסגור אותו?".
במידה והיא לא סוגרת, את סוגרת בעצמך, ושוב, שימי לב להבעת הפנים ולטון הדיבור שלך, שאין בהם כעס ומסר של ענישה.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
