רונן דמארי
בית המשפט קבע כי מכירת הדירה האמורה, נעשתה למראית עין בלבד וכי היא נעשתה על מנת שילדיו של המוכר עמם הוא מצוי בסכסוך מתמשך לא ייהנו ממנה בבוא הימים. מפסק הדין עולה כי מוכר הדירה שהיה שרוי בסכסוך גירושין ארוך ובנתק עם שלושת ילדיו, ביצע את העסקה בניגוד לצוואתו של אביו שקבע כי הדירה תישאר בחזקת המשפחה ותועבר מדור לדור.
הסב נפטר בשנת 2010, כשבצוואתו הורה הסב שדירתו תועבר לידי בנו ולאחר פטירת בנו לידי שלושת ילדיו של הבן. אלא שזמן קצר אחרי מות הסב, האב מכר את הדירה לידידה שלו וילדיו החליטו לפנות לערכאות משפטיות. יצוין כי במהלך ההליך המשפטי נפטר גם האב והתביעה הוסיפה להתנהל נגד רוכשת הדירה. התובעים טענו כי אביהם החליט למכור את דירת הירושה לנתבעת, אותה הם כינו "פילגשו", עוד בהיותו נשוי לאמם ובמחיר נמוך משמעותית משוויה של הדירה בשוק, על מנת לנשל אותם ולנקום בהם על כך שתמכו באמם בהליך הגירושין של הוריהם.
עוד הוסיפו שלושת התובעים כי אין כל היגיון במכירה, לא רק לאור הסכום הנמוך, אלא גם לאור טענת הנתבע בהליכים מקבילים אודות מצבו הכלכלי הקשה.
בנוסף, התובעים טענו כי ההעברה נוגדת את רצון סבם המנוח.
מנגד, הנתבעת טענה כי לא הייתה כל מניעה להעביר את הדירה על שמה וכי ההעברה נעשתה כדין, דווחה ונרשמה. הנתבעת אף הכחישה רומן כלשהו עם הנתבע המנוח וטענה כי היא נשואה וחיה עם בעלה כאשר הנתבע שהיה חבר טוב שלה, התגורר עמם מספר חודשים לאור משבר בנישואיו.
לאחר ששמע את הצדדים ונחשף לחומר הראיות, החליט סגן נשיא בית המשפט השופט נחשון פישר לקבל את התביעה "לאור הוכחת חוסר תום לב של ממש בפעולות המכר והתשלום בין הנתבעים, פעולות שאינן הגונות ואינן מוסריות אשר אף עולות כדי פגיעה בתקנת הציבור".
השופט ציין שהדירה נמכרה בתקופה שבה היחסים בין הנתבע לתובעים היו רעועים מאד, זמן קצר לאחר שקיבל אותה מאביו המנוח (סבם של התובעים), מה גם שלא הוכח כי היה במצב כלכלי קשה.
השופט השתכנע כי הסכם המכר בין הצדדים נעשה למראית עין בלבד, בין היתר משום שמיד לאחר מכן הנתבע משך את הכספים שקיבל תמורת הדירה.
עוד צוין בפסק הדין כי העובדה שהנתבעת סירבה להגיש מסמכי בנק שיכלו לסתור את טענותיהם של שלושת הילדים התובעים, עומדת לה לרועץ.
נקודה נוספת שעוררה תמיהות והוזכרה בפסק הדין, היא העובדה שהדירה נמכרה לנתבעת בלבד ולא נרשמה גם על שמו של בעלה.
בפסק הדין נאמר בין היתר: "לא ניתן להתעלם מרצונו של סבם של התובעים, שהיה עמם ביחסים טובים ודאג להם כל חייו, ולכן בחר במנגון של 'יורש אחר יורש'".
השופט החליט לפסוק בדרך זו, למרות שבצוואתו לא הוסיף הסב הגבלה האוסרת על האב למכור את הדירה ונימק זאת בכך שבמקרים כגון זה, לא קיימת חובת אמירה מפורשת ויש לפסוק בהתאם להתחקות אחר רצונו של המוריש.
לאחר שפסק כי הסכם המכר מבוטל, קבע השופט כי הנתבעת תשלם לשלושת הילדים התובעים סך של 60,000 שקלים בגין הוצאות משפט.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
