בני תמיד התנהג בשיקול דעת ובמחשבה תחילה. אולי זה היה קשור כך שהוא מהנדס, ואולי זה היה חלק מאופיו הקפדני. גם כשרכש את ביתו עם אשתו, הוא לא רצה לקחת סיכונים וחיכה זמן רב עד שמצא דירה מתאימה ואת המימון הנכון. הוריה של נורית שילמו על מחצית הדירה, ואותו חלק גם נרשם על שמם. עשר שנים ושני ילדים עברו, עד שחל בנורית שינוי.
בני כבר הרגיש זאת קודם, אבל לא יכול היה לשים את האצבע על הנקודה האמיתית. בהתחלה הוא חשב שזה קשור לכך שהוא עובד בשעות מטורפות, ובכל זאת נורית נשארת לטפל בשני זאטוטים מוצצי אנרגיה. אח"כ הוא ייחס זאת לעובדה שהיא עזבה את מקום העבודה, ומצאה משרה חלקית עד לצהרי היום. כעבור פרק זמן היא החלה לצאת בערבים. ריקודי עם אחת לשבוע ופגישות עם חברות. בני חשב שאם פשוט יבליג זה יחזיר את השפיות לביתו, אבל זה לא קרה. בני השתדל להתרכז יותר בעבודה, במקום לתהות על התנהגותה המשונה לאותה תקופה.
ריקודים בימי חמישי
יום אחד נפל לו האסימון. כשהוא תיאר בפניי את מעשיה, זה נראה יותר כאילו נפל תא טלפון, ולא רק אסימון. כשהחל לדבר על היחס שהוא מקבל מנורית, על הביקורת שהוא סופג, ההיעדרויות והבילויים, הצדקתי את תחושותיו. גם במשרדי הוא היה מהוסס, וניסה להבין את כל פרטי העסקה, בטרם יעשה צעד כלשהו. לבסוף נתן את ברכתו.
"נורית לקחה אותנו לכוון האוניברסיטה. הבנתי שהיעד הוא אולם הספורט, שם מתקיימים ריקודים בכל יום חמישי. נכנסנו אחריה, אך השארנו את הציוד צילום בחוץ. המפעילים במקום כבר ספגו ביקורת קשה על כך שחוקרים פרטיים פעלו שם בעבר, לכן עשו כל שביכולתם למנוע זאת"
מכיוון שנורית עבדה ביום, ולאחר מכן שוהה עם הילדים, נותר רק לבדוק את שעות הערב, בימים שהיא מבלה. היא לא דיווחה לו מראש על כוונותיה להיעדר, לכן מצאנו את עצמנו שני ערבים שלמים מתצפתים על הרכב בלבד. ביום הפעילות השלישי ראינו אותה לראשונה. התיאור של בני לא איכזב. היא היתה גבוהה, חטובה, ולבשה בגדים צמודים שהדגישו את גזרתה.
נורית לקחה אותנו לכוון האוניברסיטה. הבנתי שהיעד הוא אולם הספורט, שם מתקיימים ריקודים בכל יום חמישי. נכנסנו אחריה, אך השארנו את הציוד צילום בחוץ. המפעילים במקום כבר ספגו ביקורת קשה על כך שחוקרים פרטיים פעלו שם בעבר, לכן עשו כל שביכולתם למנוע זאת. נורית בחנה את הנוכחים, ונראה היה שהיא מזהה מישהו. אחד הבחורים קם לעברה, ונישק אותה על לחיה, ומשם ישר לרחבה. הם רקדו והזיעו כל הערב, קפצו והשתוללו, ולנו נותר רק להמתין בסבלנות.
פעילות ערה
בסוף הערב חיכינו להם בחוץ. עין אחת השגיחה על הכניסה והשנייה לעבר הרכב. רבע שעה לאחר מכן הם יצאו. העובדה שהם החזיקו ידיים העידה על טיב הקשר. הם נשענו על הרכב, והבחור הצית לעצמו סיגריה. נורית סחבה ממנו שתי שאכטות. "טוב לגלות שהיא מעשנת" העיר לאחר מכן בני. התנהגותם העידה על קלות ראש. אמנם ראינו אותם שותים קצת אלכוהול קודם, אבל לא בכמות שהצדיקה את רוח השטות שנכנסה בהם. הם היו משועשעים למדי.
מכוניות מעטות נשארו בחניון בשעה כזאת. לאחר שעישנו סיגריה נוספת, הבחור גחן לעברה, ונישק את נורית על צווארה. היא שיתפה פעולה והשעינה את גופה אחורנית לעבר מכסה המנוע. אנחנו כמובן לא חסכנו בסרט הוידאו. כשהבחור החל להתחכך על רגליה, היא טפחה לו על גבו שיפסיק. הם נכנסו למכונית, ונסעו משם אל השטח המבודד שצמוד לדרייב אין לשעבר. הם כיבו את אורות הרכב, ואנחנו התקדמנו ברגל לעברם, כי אורות הרכבים שלנו היו מסגירים אותנו. תפסנו עמדה טובה בין העצים, והעברתי את המצלמה למצב של צילום בחושך. צלליותיהם של השניים ברכב, הסגירה פעילות ערה, אך לא ניתן לזהות בקלות את מעשיהם. בכל אופן, התנהגותם הקודמת והתבודדותם הנוכחית, לא השאירה הרבה מקום לתהיות.
ללא החלטה
בני קיבל ממני את הבשורות רק בבוקר. הוא הגיב באיפוק, אך התעקש לבוא לראות את החומר המצולם באותו רגע. הוא ישב במשרדי והתקשה להאמין למה שרואות עיניו. "איתי מעולם היא לא שכבה מחוץ למיטה" סינן משהו דומה לזה. שוב נוכחתי לגלות שלא משנה כמה חזקים היו החשדות קודם, או כמה כביכול ידעת מה קורה, ברגע שרואים משהו מוחשי כמו זה, רק אז אתה מעכל זאת באמת. "אל תהיה פזיז" לחש בני לעצמו כמה פעמים. כששאלתי אותו לכך, הסביר שהוא צריך לחשוב מה לעשות עם זה. ניסיתי לדבר איתו לגבי האפשרויות העומדות לפניו, אבל הוא לא היה פנוי להקשיב. עדיין עיכל את זה.
התקשרתי אליו כעבור מספר ימים. בני עדיין לא החליט מה לעשות בדיוק ובינתיים לא עשה דבר. הוא הסביר לי שהוא מנתח את המצב. אסור לו להיות פזיז עם החלטה שכזאת, כך התבטא. הוא טרם התעמת איתה. למעשה, לא אמר לה ולא מילה אחת בנושא. בני החל להסביר לי על כל מיני שיקולים כספיים, בעיקר ציין את העובדה שהוריה של נורית למעשה מחזיקים במחצית מרכושם המשותף. אם יעשה כרגע צעד הוא עלול למצוא את עצמו חסר כל, או קרוב לזה. הוא גם דואג לשלום ילדיו, אם יצטרכו להתמודד עם פרידה. ניסיתי לגרום לו לראות שיש דברים חזקים מזה, אבל הוא מיאן להקשיב. מאז פעם בתקופה אני מתעניין לשלומו, והוא עדיין חי באותו מצב, ללא החלטה, ומבלי שהתעמת, אבל מאד מאד מחושב.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
