"אמרו לי שאני קטן/ג'ינג'ית/שמן", מספרים ילדים בתקופות שונות של חייהם, ואנחנו- לבנו נכמר עליהם, כי גם אנחנו זוכרים כמה דאגנו ונעלבנו בשל כינויים שספגנו. לא אשכח את הלילה שלפני כיתה א', כשמתתי מפחד שהילדים יגלו שבשמי, מרים, יש ים.
"אז תחזיר לו!", או "נו, אז מה אם היא אמרה? תתעלם!"- הן תגובות שכיחות, אשר לא פעם מבטאות גם את חוסר האונים שלנו כהורים מול התופעה. אתייחס לילדים בגילאי הגן, ואפשר להקיש מכאן גם לגילאים בוגרים יותר. התגובות שלנו אמורות לנצל את הקושי ולהעצים את הילדים:
- מאד חשוב שילדכם שיתף אתכם, לעיתים בגילאים בוגרים יותר הילדים לא משתפים.
- כשאתם מקשיבים לילד, בדקו איתו איך הוא מרגיש ואשרו לו את הרגשתו: "זה באמת מרגיז".
- פרקו את הכינוי למשמעויות שלו. קטן- בררו מה זה נקרא קטן? אתה קטן משי וגדול משרון. אפשר לקחת את הנושא ליכולות: כשהיית קטנה, לא יכולת לטפס על סולם. היום את יכולה. לתת דוגמה אישית של יכולות ואי יכולות: אני לא יודעת להרכיב פאזל ואני יודעת לצייר.
- אסרטיביות- למדו את הילד משפטי עוצמה: "אני לא אוהבת שאתה קורא לי 'שמנה/קטנה'. תפסיק עם זה מיד! אני לא מרשה לך לעשות את זה!".
- הפיכת הקנטה למחמאה- לילד שמרכיב משקפיים: 'תודה ששמת לב למשקפים החדשים, אני רואה איתם ממש טוב…'
- הפיכת כינוי שמן ליתרון- 'אני שמן בגלל האוכל הכי טעים שיש לי בבית…'
- הקניית ערך מוסף לכינוי: ג'ינג'י- כמו דוד המלך, צבע של שקיעה…
- הסכמה: 'אני באמת ג'ינג'ית/שמנה/גבוהה'.
- בחירת מרחב- החלטה אישית של הילד: אני לא רוצה להיות בסביבה מעליבה- אני הולך למקום נעים, עם חברים מכבדים/גננת.
- חשוב לערב את הגננת, שתיתן גיבוי ותעצים את ערך ההתחשבות בגן. כגננת, ציידתי את הילדים במשפט:"הפוסל במומו פוסל". לא ברור לי כמה הילדים באמת הבינו אותו, אבל זה עבד להם בגדול. הם היו מלאי ביטחון כשהשתמשו בו כלפי המקניט.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
