דף הבית / כללי / בית הספה

בית הספה

כשאורנה נכנסה בטעות לסלולרי של בעלה היא גילתה באחת השיחות האחרונות שהשם השמור הוא "בית הספה", אחרי כמה בירורים (ומעקב) היא הבינה בדיוק לאיזה ספה התכוון המשורר

בהתחלה היא לא ייחסה לזה חשיבות, אך זה הציק לה אי שם בחלק האחורי של ראשה. היא לא ידעה להגדיר לעצמה מה שם הפריע לה, ולכן ניסתה לזנוח את המחשבה. אך זה נשאר שם ונתקע, עד שנפל לה האסימון. היא הבינה מה היה חריג לה. למה הוא היה צריך לשמור בזיכרונות הטלפון הנייד שלו את שם העסק? למה? זה מצריך בדיקה.

אורנה ובעלה מחזיקים את אותו מכשיר סלולארי. הם שניהם קיבלו אותו במסגרת שדרוג שעשו והם לקחו את אותו סוג. לא פעם קרה, כשהיא רצתה לבצע שיחה היא ניגשה בטעות למכשיר הקרוב אליה, והתברר שהוא לא שלה, אלא של בעלה. בהתחלה, היא שמה שרוך צבעוני כדי להבדיל בין שלה לשלו, אך אחד הילדים הרס את זה וכך זה נשאר.

 

לא סומכת על טעמו

באותו בוקר של שבת היא רצתה להתקשר לאמה, וניגשה אל הנייד שלה. היא משוחחת איתה מספר פעמים ביום, לכן היא כבר התרגלה ישר ללחוץ על כפתור ה- send, דבר שמציג מיידית את מספרי הטלפון האחרונים שחויגו. היא מדפדפת עד שמגיעה למספר של אמה. כך עשתה באותו בוקר, אלא ששוב הגיעה למכשיר של יהודה, בעלה. כשלא מצאה את המספר של אמה, הבינה ששגתה במכשיר וניגשה לשלה. לפני שהניחה אותו היא שמה לב לאחת השיחות האחרונות. "בית הספה" היה רשום בצג המכשיר.

עברו יומיים שלושה עד שהחליטה להסתכל שוב. זה לא היה נראה לה משונה כ"כ, ומצד שני לקח לה זמן להבין שזה מוזר לשמור בזיכרון שם של בית עסק, ועוד עסק כזה שהוא על בסיס קניה חד פעמית. היא ניצלה באותו ערב את ההזדמנות, וניגשה לבדוק זאת שוב. אכן בספר הטלפונים שלו בנייד, יש רישום של "בית הספה". "איזה חמוד הוא" חשבה לעצמה אורנה "מנסה להפתיע אותי". זה זמן מה שהם מדברים על החלפת הסלון. שילוב של זמן, שלושה ילדים וכלב לא עשו חסד עם הריהוט הישן. יום המשפחה קרב, ואפילו שזה לא מתאים לאופיו של יהודה, היא סברה שהוא רוצה לחדש את הבית. מקסים מצדו, הבעיה היא שהיא לא סומכת על הטעם שלו. היא לא תוכל לחיות עם הבחירה שלו, במידה והיא תהיה רעה.

 

תוצאה אחרת

במקום לשוחח איתו על זה, היא פנתה למחשב האישי שלה. היא החליטה להציץ באתר העסק, ולראות איזה דגמים הם מציעים. לאחר מכן היא תחשוב איך לפנות אליו. היא פתחה את דף החיפוש של גוגל והקישה: "בית הספה". היא לא הבינה את מה שראתה, אז ניסתה שוב. "גוגל לא מצא תוצאות מתאימות עבור מילים אלו" כך נרשם במחשב "האם התכוונת לבית הספא. הצג אפשרויות…". אורנה לחצה על הקישור וגוגל נתן את האתר הראשון שמתאים לכינוי זה. נשימתה נעתקה. היא פחדה להיכנס לאתר, אבל העזה להתקשר אלי.

כשישבנו יחד, נכנסנו אל האתר מהמחשב הנייד שלי. היא פחדה שבעלה יראה במחשב איכשהו שזה מה שהיא חיפשה ולכן סגרה את חלון החיפוש. "בית הספא" הציע אכן עיסויים, טיפולים וספא, אולם ניתן היה גם לקבל חדר לחצי יום או לכמה שעות. הרבה מקומות מציעים חבילות כאלה ולמיניהם. מספר הטלפון של המקום היה מספר נייד, והוא תאם למספר הטלפון שאורנה מצאה במכשיר של יהודה. שנינו הבנו שאם המספר הזה רשום לו בזיכרונות, הרי שזה מקום קבוע שהוא משתמש בו או מקום שהוא מתכוון להשתמש בו. ישבנו עוד כמה דקות על מנת לתכנן את הצעדים הבאים שלנו. אם עד עכשיו אורנה הייתה פאסיבית ותמימה, הרי שכרגע היא חדה ומעשית, והיא הייתה המקור לרעיון שלנו. יצאתי לדרך.

 

 

ההזמנה בוצעה 

הצעד הראשון היה להתקשר ל"בית הספא", וללמוד מעט את הנהלים: כיצד מזמינים חדר ומה טווח המחירים, אמצעי תשלום וכדומה. לאחר מכן ניגשתי לקניון הקרוב לביתי וקניתי דגם מיושן וזול של מכשיר סלולארי עם מספר חדש לגמרי. את המספר העברתי לאורנה. הצעד הבא היה תלוי בה. היא נכנסה לספר הטלפונים של יהודה. הגיעה לערך של "בית הספה", והחליפה את המספר שהיה רשום שם במספר החדש שקניתי. כעת, היחידי בעולם שיכול להתקשר למספר החדש שלי חייב להיות יהודה, כשברור לכל המעורבים מה הוא מחפש שם. כרגע, אנו מנסים לגלות עם מי.

להיות צמוד למכשיר טלפון נוסף זה לא תענוג גדול, אבל זאת העבודה. כמה ימים לאחר שהתחלנו, התקשר הנייד החדש. "ספא" אמרתי כשעניתי. "בוקר טוב" ענה הקול מהעבר השני "אני צריך חדר להיום בשעה שתיים". הסברתי לקול שהיום מעט לחוץ, אבל אם יחכה רגע על הקו אני אוודא שאפשר. שמתי אותו בהמתנה והתקשרתי מהקו השני לבית הספא המקורי. כשנאמר לי שיש מקום, אישרתי גם ליהודה שיש עבורו חדר. ההזמנה בוצעה.

 

תיעוד קל

כמו בחג האסיף, כל מה שצריך לעשות זה לצאת ולקטוף את הפירות. לא צריך לחכות שעות על שעות, לא צריך להיות דרוך אם הוא ישים לב או יחשוד, אלא פשוט לחכות ולקטוף אותו. בשעה אחת וחצי חיכיתי במקום. מרחוק ראיתי את רכבו מתקרב ותיעדתי אותם נכנסים למקום. שעתיים וחצי לאחר מכן הם יצאו, ועצרו בחנות הנוחות הקרובה בתחנת הדלק. הוא הזמין אותה לקפה, והם התחככו זה בזו. משם המשיכו בנסיעה. העובדה שהם צריכים חדר מושכר, מעידה על זה שאין לה אפשרות לארח את יהודה בביתה, לכן נצמדתי אליהם כשהחלו להיכנס לרחובות קטנים יותר בעיר. יהודה עצר, ואני זרקתי את האופנוע שלי על המדרכה. הבחורה ירדה מהרכב, ואני אחריה. היא הלכה עד פינת הרחוב, ופנתה ימינה עד שהגיע לרחוב המקביל, ומשם אל הבניין ולדירתה. רשמתי את השם שהיה רשום על הפעמון. תיק סגור.

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

תמונה של WhatsApp‏ 2024-03-28 בשעה 17.55.04_2aec4d34

חטיבת התרבות בחברה העירונית בנתינה ומשלוחי מנות

תפריט נגישות