בת חמש, הקטנה מתוך שתיים, לא מתלבשת בעצמה (למרות שיודעת), מוצצת מוצץ (ומסתירה מחברות- מתביישת), לעיתים מאכילים אותה, כשיש לה קושי בוכה, בגן מתלוננת שלא משחקים איתה.
מסיבות שונות, אימצה הילדה התנהלות תלותית, תינוקית, שבה היא נזקקת לתמיכה מהסביבה ואינה מסוגלת להתמודד בדרך שמתאימה לגילה. הסביבה מתחזקת את ההתנהגות התינוקית דרך שירותים שהילדה יכולה לספק בעצמה. סממנים כמו מוצץ, מענה הורי לכל בכי ופתרון בעיות במקומה, לא נותנם לה כלים להתמודדות תואמת גיל. 'אם ההורים לא סומכים עלי, גם אני לא סומכת עלי'– זאת המסקנה שלה.
איך מאפשרים לה להיות בעלת ערך עצמי, מוכנה לחיים? איך מעצימים אותה?
גמילה ממוצץ- משקפים לה את המציאות: "עד היום השתמשת במוצץ, אנחנו מאד אוהבים אותך וסומכים עליך שאת יכולה בלעדיו. תוכלי לבחור מתי ואיך להיפרד מהמוצץ".
לא משחקים איתי- זו הזדמנות לשיחה מצמיחה, שמעודדת את היכולות שלה. במקום לפתור לה את הבעיה וללכת לדבר עם הגננת (המסר: את חלשה ולא מסוגלת להסתדר, אני אטפל)- "מה לדעתך כדאי לעשות מחר כדי שתוכלי לשחק בגן?".
לבדוק איפה מאפשרים לה להתנהל כבוגרת אחראית בחיי היומיום: ברחצה, צחצוח שיניים, אכילה, לבוש, אחריות על המשחקים שלה- בכל דבר שהיא מסוגלת לו ובהדרגה.
שיתוף והתייעצות ועזרה- כשמישהו שאנחנו מעריכים משתף, מתייעץ או מבקש עזרה, תחושת הערך שלנו מתעצמת. אנחנו מרגישים חכמים וחשובים. כנ"ל ילדינו, שמרגישים שמחה כשהם במעמד הזה. שתפו את הילדה בחוויות היומיום שלכם והזמינו אותה לשתף אתכם. ארוחת הערב מייצרת הזדמנות לשיתוף, ספרו כל אחד בתורו על חוויה נעימה ולא נעימה שחוויתם.
התייעצות- אפשר לנצל סיטואציות שגרתיות כמו: אלו קציצות כדאי להכין? איזו מחרוזת כדאי לי לענוד? לאיזו הצגה תרצי ללכת, לזו או ל…?
בקשת עזרה- אני זקוקה לך/סומכת עליך. הילדה מפרשת שסומכים עליה וזקוקים ליכולות שלה: עריכת שולחן, רשימת קניות, שטיפת כלים. עזרה מבקשים-לא דורשים. אם הילדה סירבה, אפשר לבדוק מתי תוכל. אנחנו המראה שלה. האמונה שלנו בה מאפשרת לה לצמוח.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
