דף הבית / כללי / רגע אחד גנוב

רגע אחד גנוב

ריצ'רד חשד באשתו כי היא מנהלת רומן עם הבוס שלה, אך למרות כל הניסיונות, זה היה (כמעט) בלתי אפשרי להוכיח זאת

ראיתי את הרכב של רויטל חונה בחנית הבית שלה אז ידעתי שהיא בבית. הרגשתי מאד נבוך לעשות את הצעד הבא אבל עשיתי אותו בכל זאת. "ערה?" שלחתי הודעת טקסט עם סמיילי לידו אחרי שהסתכלתי על השעה שהייתה מחוברת בפעם האחרונה. השעה כרגע הייתה קרובה לחצות. "ממך לא הייתי מצפה" השיבה אחרי פחות משתי שניות. יכולתי להבין למה היא כתבה את זה. לאלו שנמצאים לצידי, בין אם זה מכריי או לקוחותיי, מכירים עד מהרה את השקפת עולמי. "אני מתאר לעצמי אבל זה לא באמת נורא כמו שזה כביכול נשמע" עניתי ושאלתי "אפשר לעלות?". תיארתי לעצמי כמה רע זה יכול להיראות שאני עולה לדירתה של לקוחה לשעבר, גרושה בהווה, ושנראית טוב כמו שהיא תמיד ידעה להיראות. "ועוד דבר" הוספתי אחרי שהיא שאמרה כן "בבקשה, אל תפתחי את האור בבית כשאני עולה".

 

אין טעם להגיד

זה החל מספר ימים מוקדם יותר כאשר פגשתי בפעם הראשונה את ריצ'רד, לקוח חדש במשרדי. זה לא מכבר הוא חגג את יום הנישואין העשירי שלו, אבל בתוך תוכו הוא לא חגג כלל. מזה כשנה שיש לו ספקות לגבי אשתו, מלווים בחשדות כבדים על רומן שהיא מנהלת עם הבוס הישיר שלה. לדבריו, יש ביניהם יותר מדי תקשורת בשביל יחסים רגילים של עובד מעביד, שגולשת בין היתר לשעות הערב והלילה. ריצ'רד ניסה בכל הזדמנות לקרוא חלק מההודעות הללו, וכשהצליח הוא לא ראה משהו שאישר או הפריך את זה. הודעות רגילות בין עובדת ולמעביד שלה. לא מאמי או חמודה או אוהב וכאלה. הודעות. חלקם מבטאים את הידידות שנרקמה ביניהם, כי לא כל דבר שם היה קשור לעבודה עצמה אלא גם לחיים האישיים שלהם אבל לא ברמה אינטימית כלשהיא. בכל זאת ריצ'רד חשד ולא העז להגיד מילה. הוא היה מספיק חכם להבין שאין טעם להגיד משהו. אחרי חגיגות העשור הוא פנה אלי לעזרה.

הנחת העבודה הבסיסית שלי הייתה שאין כל חשיבות לפעילות כלשהיא שאולי מתרחשת או לא מתרחשת בתוך המשרד עצמו. לא אמור להיווצר מצב שבו סיגלית נשארת לבד עם הבוס שלה במשרד. לכן, אם הם אכן מנהלים רומן כלשהו, הוא חייב להתבצע מחוץ למשרד. בין אם הם קובעים אי שם בחוץ או פשוט נוסעים יחד, באמתלה של פגישה עסקית כלשהי. מה גם, שכל ערב סיגלית נמצאת בבית עם שני הילדים שלהם. עוד סיבה מדוע זה חייב לקרות בזמן העבודה.

 

לזרום עם השינויים

התחקיתי בעקבותיה מהרגע שיצאה מהבית ועד שהיא חזרה, בדיוק כמו שקבעתי עם ריצ'רד. אחרי ארבעה ימים של מעקב צמוד, למדתי להכיר מעבר לדברים סטנדרטיים שלומדים במעקב. זהות של המכוניות של כל מי שעובד איתם במשרד, מתי הם הולכים לאכול, מי אוכל עם מי וכדומה. אבל בתוך כל זאת, לא עלה משהו שמרמז על קשר אינטימי בין השניים. הם אפילו לא הלכו לאכול יחד צהריים. מה שהביא אותי למסקנה, שאם אכן הם מנהלים רומן, הוא סמוי ונסתר גם מעובדי החברה.

באותו ערב ריצ'רד התקשר אלי. חשבתי שהוא כבר מתייאש מזה שלא קורה דבר, בשעה שהוא רצה לבשר על הזדמנות לפריצת דרך. "סיגלית בדיוק אמרה לי שכל המשרד אמור לצאת לאכול בשבוע הבא בגלל איזה עסקה גדולה שנסגרה" הודיע לי ריצ'רד. מין צ'ופר על הישגי המשרד. הוא נתן לי את כל הפרטים שידע, וקבענו שזה משנה את מה שקבענו לעשות מלכתחילה עם המעקב. במקרים כאלה, זה הכי נכון לזרום עם השינויים שקורים.

סיגלית סיפרה לבעלה שהבוס שלה יאסוף ויחזיר אותה באותו ערב. הכרתי את הרכב שלו מימי המעקב הקודמים. ישבתי מתחת לבית שלה וזיהיתי אותו מתקרב. חוץ מהנהג, היה ברכב גבר נוסף. סיגלית נכנסה לרכב והם נסעו למסעדה. ישבתי בחוץ, וצפיתי בהם מבעד לפתח החלון הרחב. לא היה שם שום דבר אישי. מה שכן, היה שם הרבה יין. זה היה טוב. היין כבר יספר את הסיפור האמיתי.

 

נקודת אור

כשכולם נפרדו, סיגלית, הבוס והגבר הנוסף חזרו לרכב. אחרי נסיעה של רבע שעה, הבוס עצר והגבר הנוסף ירד ממנו. בחישוב מהיר הבוס עשה עיקוף על מנת להוריד את הגבר, וכעת היה ברור לי מה עתיד לקרות. בכל זאת, הבוס נסע לכוון כתובת המגורים של סיגלית. כשהוא נכנס לרחוב שלה, התמהמהתי להיכנס אחריהם לרחוב. זה לא בריא לנסוע בצורה רציפה עם אורות דלוקים אחרי רכב בחשיכה. זה תמיד מעורר תשומת לב. ביחוד אם יש למישהו מה להסתיר. אחרי רגע נכנסתי לרחוב כדי לוודא שהוא מוריד את סיגלית ונוסע אבל הרכב לא היה שם. אין סיכוי שבזמן הזה הוא הספיק להוריד אותה ולנסוע. חלפתי מהר על פני הרחוב וחזרה, ובזווית העין ראיתי את אורות הרכב בחניון של אחד הבניינים ממול.

במקרים כאלה, אני יורד מהרכב ומתקרב רגלית. כמה שלא ניסיתי, תנאי השטח לא אפשרו לי זווית ראיה ישירה מבלי שאחשוף את עצמי. ידעתי שהזמן פועל לרעתי, כי העובדה שהם נמצאים כ"כ קרוב לבית שלה אומר שהם "גונבים" לעצמם כמה דקות בודדות של אהבה. פרק הזמן הקצר לא אפשר לי למצוא פתרון טכנולוגי כלשהוא, ובנוסף, זה תרחיש בלעדי לעכשיו והסיכוי שהזדמנות כזאת תחזור על עצמה היא קלושה. בכל זאת, הייתה נקודה אור. הם חנו מתחת למרפסות של דירות הבניין. זכרתי את הכתובת. היא לא הייתה חדשה עבורי. בדיוק שלוש שנים קודם מעקב אחרי בעלה של רויטל מהכתובת הזאת בדיוק. כל מה שאני צריך זה להתפלל שהדירה שלה פונה לכוון החניה, ומספיק חוצפה "ליפול" עליה ככה באמצע הלילה. התגברתי על עצמי ושלחתי לה את ההודעה והיא ענתה לי בחיוב. בוא נאמר, שאילו המצלמה שלי יכלה לדבר, היה לה הרבה מה לספר עכשיו…

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

תמונה של WhatsApp‏ 2024-03-28 בשעה 17.55.04_2aec4d34

חטיבת התרבות בחברה העירונית בנתינה ומשלוחי מנות

תפריט נגישות