דף הבית / כללי / קצה של תקווה

קצה של תקווה

למרות הזמן שעבר, רונן היה נחוש למצוא את אחיו שהיה נעדר מזה כעשרים שנה. לאחר בדיקה הובהר מה עלה בגורלו

רונן נשמע היה נחוש למדי להזמין את החקירה בכל מקרה ובכל מחיר, והתעקש מולי שאני חייב קודם לשמוע את הסיפור האישי שלו לפני שאסרב לו. עד הפגישה בדקתי את מה שאמר לי. אחיו אכן מוכרז כאדם נעדר מזה למעלה מעשרים שנה. אם משטרת ישראל לא מצליחה למצוא אותו, איך הוא מצפה שאני אמצא אותו?! כפי שהבטחתי לו, אשמע אותו לפני שאשיב את פניו ריקם.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "גל גפן" Joffe.dana@gmail.com


"למה דווקא עכשיו?" הייתה אחת השאלות הראשונות שלי אליו. בכל זאת עבר המון זמן מאז. מסתבר שהאפשרויות הכלכליות של רונן בעבר לא היו גבוהות. הוא היה צעיר מדי כשהכל קרה, והיו שנים רבות שהוא בקושי גמר את החודש. ישבתי ושמעתי בשקיקה את הסיפור של ברוך. כשהוא היה בן 25 הוא יצא בוקר אחד מהבית ומאז טרם שב. התערבות המשטרה באותה תקופה הביאה את זה שהוא הוכרז כנעדר עד היום.

 

שווה בדיקה

רונן היה משוכנע שהמשטרה עשתה עבודה טובה. לפחות באותה תקופה, אולם ברגע שהיא כיסתה את כל האפשרויות, הוא משוכנע שהיום זה תיק לא פעיל. במהלך חייו הבוגרים הוא ניסה לברר כל קצה חוט על אחיו, ואז החל לזרום אליו מידע שהוא לא ידע עליו קודם. יש לו קרוב שסיפר שראו אותו בטבריה לפני הרבה שנים. קרובי משפחה מחו"ל של השכנים של הוריו סיפרו על מישהו שהשתמש בחו"ל בשמו המלא של ברוך. מישהו אחר שקרוב אליו בירר עליו פרטים במאגרי מידע שונים וחשף כי כנראה הוא בילה זמן קצר בכלא ונעלם שוב. אבל מתוך כל מה שהוא סיפר, הכי רלוונטי והזוי היה שאבא שלו סיפר לו על ערש דווי שהוא דיבר עם ברוך בטלפון כשנה וחצי לאחר שנעלם. רונן נתן לי את כל הסיבות להאמין שיש משהו בסיפור של ברוך ששווה בדיקה מחודשת.

נעניתי לו ויצאתי לחקירה משלי. חילקתי את זה לשני מישורים שונים. אחד, בדיקה כללית בכל מקום ודרך שאצליח כדי לראות איזה מידע עולה על ברוך לפי השם או מספר הזהות שלו.  הבדיקה לא העלתה דבר. הבן אדם היה רוח רפאים ממש כיאה למעמדו לנעדר מוכרז. זה מאוד היה מפתיע אם זה היה אחרת. זה אומר שאין לו חשבונות בנק או מקום עבודה או רכוש או כרטיסי אשראי וכל דבר דומה כמו שיש לאדם מהשגרה. הוא גם לא עדכן כתובות ובטח לבטח לא היה מעולם אסיר בבית כלא כלשהו.

המישור השני התייחס לקצוות המידע שהקרובים והחברים אמרו לו. לא התייחסתי לזה בחקירה שלי לכך שברוך נראה בטבריה. רונן סיפר לי שלפני שהוא פנה אלי הוא בילה הרבה אצל חברים וקרובים שם, והוא בעצמו לא הצליח למצוא חיזוק לנוכחות שלו שם כיום או בעבר. אפילו שהוא בעצמו מכיר שם המון אנשים. מה שכן, התייחסתי לכל שם של מישהו שאמר אי פעם משהו לרונן. נסעתי לפגוש כל אחד כזה, כדי שיספר לי את אותו סיפור שסיפרו לרונן.

מאותו שכן שיש לו קרוב מחו"ל, ביקשתי את הטלפון שלו ודיברתי איתו ישירות. כששומעים מישהו ממקור ראשון, שומעים בהרבה פעמים את הדבר המדויק ולא את מה שנכון לאותו אדם לשמוע. אותו אחד סיפר שפגש בעסק שלו ילד, שיש לו שם משפחה ישראלי שתאם לשם המשפחה של ברוך ורונן. כשהוא שוחח עם הילד הוא סיפר שאבא שלו גדל בישראל וציין את אותה עיר שהם גדלו בו, אבל הוא מעולם לא אמר ששמו הפרטי הוא ברוך. לרונן זה היה ודאי שזה חייב להיות הוא, כי שם המשפחה שלהם נדיר. הראיתי לרונן שהוא נדיר רק אם כותבים אותו באותה צורה, אולם אם מוסיפים כמה אותיות "אהוי" מגלים עוד כמה משפחות כאלה בעיר שלו.

 

שיקול של אב

הכי סמכתי על הסיפור של האב לפני מותו. כשהבנתי באילו נסיבות אותה שיחה קרתה, הבנתי שהייתה עוד אחת שנכחה במקום והיא זאת שקישרה בין השניים. לרונן לא היה את השם שלה אלא רק את התפקיד שלה במשטרה. כמה שלא ניסיתי להסביר לרונן, שאם שוטרת הייתה מקשרת בין ברוך לאבא שלו, תיק הנעדרות במשטרה היה נסגר. רונן חשב אחרת. לקח לי כמעט חודש ימים לאתר את אותה אישה על סמך הפרטים המועטים שידעתי עליה. כשהצלחתי, נסעתי יחד עם רונן לפגוש אותה. "אני לא זוכרת דבר כזה" הגיבה. היא כמובן מכירה את הסיפור ואת המשפחה אבל לא זוכרת סיטואציה כזאת.

 

באותו ערב קיבלתי ממנה שיחת טלפון, מכרטיס הביקור שהשארתי לה. היא העדיפה לדבר איתי ישירות ולא בנוכחות רונן. "אני מכירה היטב את המשפחה ובטח את הסיפור של ברוך" ניסתה לתת לי סקירה על המצב "ההערכות המודיעיניות מאותה תקופה היה שהוא נרצח בגלל סכסוך בין כנופיות עבריינים". מסתבר שבחייו הבוגרים הייתה לברוך נטייה להסתבך בדברים. "אז למה כל כך הרבה אנשים אומרים לו שהם ראו את ברוך?" שיתפתי אותה בחקירה שלי. "אני חושבת שאבא שלו ניסה להגן עליו מהאמת" גרסה "הוא פחד שרונן יתמוטט מזה, והעדיף להשאיר לו קצה של תקווה כלשהיא שיש סיכוי למצוא אותו". כשהיא פתאום אמרה את זה, זה היה מאוד הגיוני פתאום. כל קצוות המידע היו קשורים איכשהו  לאביו של רונן או לבני המשפחה שקשורים אלו. הוא פשוט פחד עליו. רצה לגונן עליו. הוא לא רצה שזה ישבור אותו או חלילה יותר גרוע, שזה ידרדר אותו. אני רק יכול להניח שאבא שלו האמין שאם רונן ידע את ההערכה המודיעינית, הוא יצא למסע של נקמה, כדי להציל את כבוד המשפחה ולשחרר מעצמו את הכאב העצום. אבא שלו פשוט פחד שזה יגמור בסופו של דבר את הילד הנוסף והיחידי שנשאר לו. שיקול של אב כואב.

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

 

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל joffe.dana@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

פרי עם חבר על ארבע. צילום פרטי

ראשל"צ: "אנחנו לא מוסרים כלב לכל אחד"