יפית כבר ידעה הרבה שנים שיגיע יום הדין והיא תתגרש ממנו. השאלה הייתה רק מתי הזמן הנכון בשבילה לעשות את הצעד. אני רק יכול להניח שיואב ידע את זה גם. אם יש משהו שהיא אף פעם לא זכתה לדעת, גם בתקופות הטובות, זה כמה בדיוק הוא מרוויח. ליואב היתה חברה קטנה, והוא היה קובע לעצמו את המשכורת. אבל בלי קשר למשכורת שלו, תמיד היה לו עוד כסף בכיס. במצב רגיל זה לא היה מעניין אותה בכלל, אולם כשאת מתגרשת זה הופך להיות הכי מעניין בעולם.
כל גבר מתגרש מבין מהר מאד שגובה המזונות שלו נקבעים בהתאם לשכר שלו. זאת הסיבה שקיימת נטייה להסתיר הכנסות לקראת הליך גירושין. מצד שני, זאת גם הסיבה שההגדרה לחישוב מזונות היא כושר השתכרות והוא לאו דווקא שווה לגובה המשכורת. זה אומר שאם כל השנים היית מספיק מוכשר להרוויח הרבה כסף, זה מה שיקבע את הסכום שתשלם ולא מה שתלוש המשכורת שלך אומר כיום. עם השנים, למדתי להכיר את הניסיונות השונים להסתיר זאת.
חקירה במבוי סתום
גם אצל יואב בדקתי את אפשרויות ההסתרה השונות. הדבר הראשון שהעליתי בפני יפית זה את האופציה שיואב לא מדווח באופן מלא על ההכנסות שלו. זה מה שהכי נפוץ במקרים כאלו. יפית אמרה שאין ליואב אפשרות כזאת. הלקוחות שלו הם גופים ממשלתיים וחברות ציבוריות ואין שום סיכוי שהוא מתנהל מולם "בשחור" או ללא חשבוניות. זה הביא אותי לחשוב ואף לחקור אם ליואב יש חברה מקבילה. כבר קרה לי לא פעם בחיי המקצועיים, שמה שבעלי עסקים עשו, זה לפצל את סך ההכנסות שלהם בין שתי חברות שונות, אבל להציג בפני האישה הכנסות של חברה אחת בלבד. מהר מאד הבנתי שיואב לא יכול לעשות את זה. העבודה שלו מחייבת רישיון עבודה מאוד ספציפי, והמשמעות של הקמת חברה נוספת, זה להשיג רישיון נוסף, ואין באמת אפשרות שהוא יקבל זאת פעמיים.
למדתי שאם יש קומבינה מסוימת והיא לא בהכנסות, אז זה חייב להיות בהוצאות. אחד הדברים שבדקתי זה אם יואב מוציא משכורות לעובדים שלא באמת עובדים אצלו. מה שאומר פיקטיבי. אחרי בדיקה קצרה, לא נראה היה לי שזה הכיוון הנכון. זה אמנם דרך להזרים כסף מזומן לכיס, אבל הסכומים שיואב מחזיק שווים לחמש משכורות לפחות, ולא ראיתי כיצד "העסק" יכול להסביר כמות כזו של משכורות ביחס לגודל הנוכחי שלו.
"החקירה שלי לא מעלה משהו חריג" אמרתי ליפית ועברתי איתה על כל האפשרויות השונות שבעלי עסקים עושים לקראת גירושין. יפית לא קיבלה בהבנה את התשובה שלי. "אין מצב" ענתה "אני מכירה אותו. הוא בטוח מסתיר איכשהו. בטוח". אבל גם היא לא הצליחה להבין איך. זה היה מתסכל.
לקוח אחד
מכיוון שהם כבר התחילו את ההליכים, העוה"ד של יפית דאג לבקש מהצד השני גילוי מסמכים נאות בקשר לעסק שלו. אלה היו בעיקר היה דוחות שנתיים של רווח והפסד. על פניו, העסק שלו מכניס סכומים לא מבוטלים כל חודש וכל שנה, באופן יציב במהלך השנים האחרונות. זה אומר שאין "התדרדרות" משמעותית באחד המרכיבים דווקא כשהם בדיוק מתגרשים. "זה לא אומר כלום" יפית נשמעה מיואשת ואומללה "הוא ידע בדיוק כמוני שהיום הזה מתישהו יגיע והוא בטח התכונן לזה מראש". היה משהו במה שהיא אומרת.
למזלה, יואב כבר לא ישן יותר בבית. המתיחות הרגשית של היחסים ביניהם השפיעו לא טוב על הילדים, והם הגיעו להבנה שהוא ישהה אצל הוריו עד אשר יסדירו ביניהם הסכם או הכרעה משפטית או עד שישכור לעצמו דירה. במסגרת החקירה החלטתי לעקוב אחריו יום אחד, כדי ללמוד טוב יותר את הפעילות העסקית שלו. הגעתי אל דירת הוריו, ונכנסתי לחדר המדרגות על מנת לזהות היכן ממוקמת דירת ההורים ביחס לתצפית שלי על הבית. נוהל קבוע של עבודה. כשהגעתי לתיבות הדואר, לא היו שמות מסודרים על התיבות, אז הצצתי במכתבים שבצבצו כדי לזהות את שמות המשפחה. מצאתי מהר את מספר הדירה, אבל בחיטוט באותה תיבה מצאתי גם מכתב של בנק והוא היה ממוען על שם חברה. זה לא היה שם החברה של יואב.
אני מודה שזה היה מוזר. זה משך את תשומת לבי. יפית אמרה שלי שיואב בן יחיד, והוריו היו כל חייהם היום שכירים וכיום הם בכלל פנסיונרים. אז למה שיהיה דואר של חברה בתיבה שלהם?! כשחזרתי למשרד הרצתי בדיקות לפי שם החברה שמצאתי. מסתבר שהחברה פעילה ואביו של יואב הוא בעל המניות היחידי. החברה הוקמה לפני חמש שנים, מה שמתאים לתקופת שבה החל פחות או יותר המשבר בין יואב ליפית.
לא היה קשה לגלות שאין באמת פעילות עסקית לחברה הזאת. למעשה, יש לה לקוח אחד וזאת החברה של יואב. לא למרבה הפלא. כשהצגתי את ממצאי ליפית ועוה"ד שלה, כדי להראות להם שיואב מצא דרך יצירתית לשים לו כסף בצד, זה גם יכול היה לעבור די בקלות "מתחת לרדאר" שלנו, הוא פשוט מעביר כספים מהחברה שלו לחברה שרשומה על של אביו כאילו הוא אחד הספקים ומשאיר שם את הכספים. אין בזה שום עבירה על חוקי המס, אבל זה נוגס משמעותית ברמת ההכנסה שלו. כל פעם שיואב צריך כסף מזומן, הוא דואג שאביו ימשוך כמשכורת או דיבידנד והוא מעביר לו את זה.
בזה לא הסתיים תפקידי. הייתי עדיין צריך להוכיח מבחינה משפטית שיואב הוא הבעלים האמיתיים של החברה, ולא מה שרשום אבל מה שהיה חשוב לאותו רגע זה שחשפתי את "הצינור" האמיתי של הכספים שהוא מרוויח. זה כבר בפני עצמו יעשה את העבודה בין עורכי הדין כשהם יתמודדו זה מול זה.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
