פרשת קורח, מסע לשום מקום

עם ישראל מרגיש כי נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וזה כלל לא פשוט.

עד מתן תורה וחטא העגל, לא היו יותר מדי נפגעים וחללים בעם. אבל לאחר מכן מתחילות הצרות ואיתן גם המחירים כואבים.

לאחר המסע הראשון מהר סיני, העם מתלוננים ורוצים בשר. ה' יוצר תבערה אשר אוכלת "בקצה המחנה". העם מקווה שתמו הצרות והוא נכנס לארץ ישראל ושוב נפילה, חטא המרגלים.

העם מבין שהוא מתחיל עכשיו מסע של 39 שנים בלי שום מטרה.

המטרה היא אחת, להחליף דור , למות במדבר. לא צריך דמיון מפותח להבין את המצב המוראלי של העם.

בעיני הציבור מי שאחראי בין היתר ליצירת הצרות האחרונות הוא משה רבנו.

הוא איחר בירידה מהר סיני, דבר שהביא לחטא העגל.

הוא לא נותן תמיכה וגיבוי לבקשת העם לבשר. והחמור מכל, למרות שהסכים לשליחת המרגלים המרגלים מתים, העם ניגף בקרב, והם הולכים למות במדבר. קרח מלכד סביבו 3 מחנות שונים שהדבר היחידי המשותף ביניהם, הוא הרצון להחליף את משה או לפחות לכרסם במעמדו.

קרח בן יצהר תובע לעצמו ומשפחתו את כס הכהונה במקומו של אהרון.

דתן ואבירם ואון בן פלת תובעים לעצמם את הבכורה כבני שבט ראובן שלטעמם צריך לחזור לבכורה.

250 בכורות אנשי שם תובעים את תפקיד ההובלה במקום בני לוי.

לכאורה עולות שתי שאלות מהאירוע. האחת מדוע אף אחד לא טוען לכתר המלוכה? השאלה השנייה עוסקת במעורבותו של משה בעונש. לכאורה המבחן והעונש היה צריך להיות סביב מבחן המחתות. ובפועל משה מרחיק את העם מלתמוך בקרח ומקדם בעצמו את עונשו של קרח ועדתו. איפה משה שמתפלל תמיד על ישראל מול הקב"ה ומביא למחילתו?

אלא שמשה מבין שלא מדובר בעוד אירוע של תלונות או קיטורים. מדובר פה באירוע מכונן שישפיע על ההתנהלות במשך ארבעים שנה.

העם יודע שבמדבר ההנהגה ניסית, כל מבוקשם ניתן להם מהשמיים.

במצב זה כדאי להיות קרוב לצלחת בהקשר לעבודת המשכן. כולם רוצים להיות חלק מההנהגה הרוחנית, עבודת המשכן והכיבודים. זה רצון קרח, רצון דתן ואבירם ורצון 250 הבכורות.

מאידך משה רואה שמנסים לתקוע טריז בינו לבין אהרון, להמעיט בהובלתו הרוחנית ובעיקר להפריע לקשר הישיר והבלתי אמצעי בינו לקב"ה.

לכן משה עושה שני מהלכים. הוא מרחיק את העם מלתמוך בקרח ועדתו, לאחר מכן הוא מצפה לאדמה שתפתח פיה ותבלע את קרח ועדתו ואינו חס על המתריסים. המסע הארוך שמצפה לעם ישראל יוכל לשמש ככור יוצר לדור מאמין חדש ובריא שיכנס לארץ ישראל.