פרשת ויצא, הפחד מהגלות

חלום יעקב הינו אחד החלומות התנכי"ם המוכרים ביותר, אך פחות מוכר הינו נדרו של יעקב בעקבות החלום.
יעקב חולם על הסולם המוצב ארצה, וראשו מגיע לשמים ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. ה' ניצב מעל הסולם ומבטיח ליעקב שלש הבטחות. א. הבטחת הארץ ליעקב ולזרעו. ב. הבטחת ריבוי זרעו של יעקב ג. הבטחה אישית ליעקב להחזירו לאדמת הארץ ולשמרו בכל דרכו ומעשיו.
ברצוני להיצמד לפירוש הספורנו ולהרחיבו. החלום מעביר לפני עיניו של יעקב את מהות התגלגלות כל ההיסטוריה האנושית של האדם הפרטי ושל העולם כולו.
לאדם תהיינה עליות ורגעים טובים ומאידך תהיינה ירידות ורגעים קשים. אך האדם צריך להיות תמיד נטוע במציאות ובעולם המעשה כמו רגלי הסולם. עליו גם לזכור כי תמיד ה׳ ניצב עליו מעל הסולם בהשגחה פרטית ומגלגל את האירועים לטובה כרצונו.
השאלה היא אם אמנם יעקב מבין כך את החלום ואת הבטחת ה' המפורטת בו. מדוע כשמתעורר הוא נודר נדר עם תנאים לכאורה, שאם אמנם ה׳ ישמרו וייתן לו פרנסה, והוא אמנם יחזור לבית אביו, אזי "ה׳ יהיה לי לאלוהים" הוא יבנה בית לעבודת ה' באותו מקום ויכיר תודה לה' במתן מעשרות מכל אשר לו? הרי קיבל לכך הבטחה מפורשת מהקב"ה. האם הוא מפקפק באמונת ה׳?

כדי לענות על שאלה זו על דרך הפשט עלינו להיכנס לנעליו של יעקב ולסיטואציה בה היה, החל מהפרשה הקודמת.
יעקב מקבל את הברכה המועדפת, אך יחד אתה את שנאת עשיו ואת המבוכה שגרם ליצחק אביו. רבקה מפצירה בו לברוח לחרן, יצחק אף הוא שולח את יצחק לחרן לקחת אישה ומוסיף לברך אותו שירבה ויהפוך ל"קהת עמים". יעקב מחכה לשמוע גם ממנו הבטחה לחזרה אישית הביתה, אך במקום זאת שומע הבטחה "ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך לרשת את ארץ מגוריך, אשר נתן אלוהים לאברהם" (כח׳ ד׳).
יעקב מבולבל, מדוע מדובר על ברכה כללית ואין אמירה ברורה של אבא שהוא חוזר מהגלות מחרן?
כך יוצא יעקב מכנען לחרן עם חשש כבד בלב שהוא יוצא לגלות שלא על מנת לחזור.
לחרדתו הרבה גם בחלום ובהתגלות, ה' מבטיח לו דברים דומים. יעקב מרגיש רגשות מעורבים בעקבות החלום ולכן נודר נדר לה' ובו מקפיד לפרט ולהדגיש "ושבתי בשלום אל בית אבי" (כח׳ כא׳). אני רוצה לשוב ולא מדובר רק בזרעי.
יעקב מבין את פיתויי הגולה והחשש הכבד מהתבוללות, ולכן נודר את נדרו על מנת שהקב"ה יממש את ברכת רבקה הברורה להחזירו הביתה.