לעניין חנוכת הבית קיימת התייחסות שונה בין הפוסקים בדורנו ואפילו בספרות קדומה. יש מבין הפוסקים הגורסים שחנוכת הבית היא מצווה מהתורה ולכל הדעות מדובר בהנהגה טובה שמקורה בתורת ישראל על אף שאינה מצווה. כפי שעשו משה רבנו בחנוכת המשכן, שלמה המלך בחנוכת הבית הראשון, הכוהנים בני חשמונאי את המזבח והמקדש וכן עשו עזרא ונחמיה בבית השני. כך נוהגים יהודים מאז ועד היום, אולם כבר בראשית הדברים צריך להבהיר- אין מצווה ואין חובה לקיים טקס חנוכת הבית. מכאן אנו למדים כי מי שלא חנך את ביתו כמו שלא שורה בו הברכה והשמירה. מנהגי חנוכת הבית מבוססים בחלקם על תורת הקבלה וכוללים התכנסות של מניין אנשים, קביעת מזוזה, ברכת שהחיינו, נתינת צדקה וסעודה בה נאמרים דברי תורה ומזמורים המתאימים לאירוע. הנוסח המקובל בעדות המזרח חובר על ידי החיד"א, חיים יוסף דוד אזולאי, מקובל עצום ומגדולי הפוסקים, שהביא פסוקים, קטעי משנה וגמרא, הלכות מספר משנה תורה, וכן תפילות ופיוטים להצלחה ולברכה. כמו כן נהגו לקרוא קטעים ארוכים מהזוהר. מקובל לחלק את קטעי הקריאה בין המסובים, וכולם קוראים בצוותא. כל אחד את חלקו, ולבסוף בעל הבית קורא קטע מסוים. כאמור על אף שאין חובה לערוך חנוכת בית הרי שמדובר בסודות קבלה עצומים ונשגבים המסוגלים למשוך שפע וברכה על יושבי המקום. על אף המנהגים השונים, על אופן עריכת הטקס והנוסחים הנבדלים על פי מוצא ועדה, לכולם מכנה משותף אחד והוא קביעת מזוזת.
למצוות קביעת המזוזה מקום נכבד וחשוב בשמירה על יושבי הבית היהודי. מאז ימי קדם נהגו היהודים בכל רחבי תבל לקבוע מזוזה בפתח הבית כבעלת סגולה רוחנית המבטאת שמירה על דרי המקום. תולדות המזוזה מתחילות לפני שנים רבות בזמן יציאת מצרים ולפני מכת בכורות . כזכור , בני ישראל צוו למרוח את דם קורבן הפסח על משקוף דלת הכניסה שבבית כדי לחסום את הפתח בפני חדירת אותו כוח אימתני , הוא מכת בכורות, שירד בשעות לילה ונטל את כל נשמות הבכורים במצרים. מאז אותו לילה היסטורי קנתה המזוזה מקום של כבוד בלב העם היהודי עד כי נראה שאלפי שנים לאחר מכן אין בית יהודי, ללא קשר לאורחות חייו, בין אם דתי או חילוני, ללא מזוזה בפתחו. מבין המשמעויות הרבות הקיימות לעניין מצוות המזוזה, אציג בדברים הבאים זווית צרה מחוכמת הקבלה דרכה נוכל להבין את מהות המזוזה ותכליתה. מקורה של מצוות המזוזה בשתי פרשות מספר דברים (ו',א') המבטאות באופן ברור את הבטחתו החגיגית של הבורא לעמו. באם יקיים מצוותיו יזכה לגמול הולם העונה על כל דרישות הלב ככתוב: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". עיקרים אלו כתובים בעשרים ושתיים שורות על קלף כשר המוצב בפתח הבית בשתי פרשיות: "שמע", " והיה אם שמוע" ומייצגים את הבית היהודי המעיד ומזדהה עם תוכן הדברים וזוכה להגנה מלאה ושפע ברכות ממרומים. בשונה מעמים אחרים הנוהגים לתלות בפתחם חפצים מיסטיים שונים שלהם הם מייחסים כוחות מאגיים, חוכמת הקבלה מלמדת כי לא פיסת הקלף התלוי, כאותם פריטים, היא זאת השומרת על הבית היהודי ומגינה עליו ממאורעות שליליים. אלא מעצם קביעתה היא מורה על השגחת הבורא ומהווה תזכורת להבטחתו הנצחית לעמו ישראל. בשל כך ומעצם הופעת שם הבורא במזוזה תוך הכרה שלמה בהנהגתו האבסולוטית את הבריאה קיימת סגולה נפלאה, שהיא זאת המגנה ושומרת מכל רע. כשיהודי קובע מזוזות בפתח ביתו הוא מעמיד את הבית בכללותו תחת חסות הבורא. מרגע זה ואילך הבית היהודי הופך להיות בבחינת מקדש זוטא לשכינה. הזוהר מבאר כי מעצם קביעת המזוזה נמסר הבית לרשות הבורא על מנת שבחסדיו הרבים יגן על המתגוררים בו. בדברים אלו הוא נסמך על הפסוק המתייחס לעניין זה: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" ( תהילים קכא,ח). רבי שמעון בר יוחאי לימד כי המילה מזוזות בנויה ומורכבת מהמילים "זז – מוות". ללמדנו כי המזוזות (מלשון מזיזות ) תכליתן שמירה והגנה על יושבי המקום ותפקידן "להזיז" כל פגע רע המתגלגל לפתחנו.
לסיכום, יש הנוהגים לשטוף את ביתם במי ים, מי מעיינות או מים מהולים במלח כסימן להרחקת מזיקים ושאר מרעין בישין. אציין כי לכך לא קיים כל ביסוס במקורות הקבלה והדבר ריק מתוכן. טוב יעשה האדם אם יחנוך את ביתו כבר ביום הראשון לכניסתו, קודם שיגור בדירה, ולא יאחר. כאשר מדובר בבית חדש יזהר האדם לשהות באותו הבית ללא חנוכת בית, ואם מוכרח הוא יזדרז בקביעת המזוזות וייתן דעתו לעשות חנוכת הבית במהרה ולא יעבור חודש ימים.
מוגש בברכה
יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה" כותב ומרצה סודות הקבלה לקביעת תורים לייעוץ 03-9220784 www.kabalah.co.il
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
