ישנן דרכים שונות לבדוק מה הם עיקריה של דת, אחת מהן היא לבחון מה הם הדברים האסורים בתכלית שחייב אדם להימנע בכל כוחו מלעשות, גם אם הדבר יעלה לו בחייו. על כן בזו הדרך אני מבקש להציג בקצרה התבוננות בעיקריה של היהדות בהסתמך על שלוש מצוות "לא תעשה", שהן בבחינת ייהרג ובל יעבור. כלומר חל איסור מוחלט לעבור עליהן אפילו במחיר הקרבת חיים ועוד אוסיף כי מי שכבר עבר על אחת משלושת האיסורים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים דינו חד הוא – מוות!
אם כן כיצד מבארת הקבלה עניין זה ומדוע מחויב דין מיתה בדת ערכית כל כך המקדשת את ערך החיים, שהרי קיימת קביעה חד משמעית כי "פיקוח נפש" דוחה על הסף את כל קיום המצוות. לכאורה, קיימת סתירה פנימית מובהקת בין קדושת החיים לחיוב דין מיתה. אולם, באם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור בהיר על הנושא, כך שהסתירה תתברר ותיושב באופן מלא ומניח את הדעת. תורת הקבלה בדרכה מלמדת כי בכוחן של המצוות הללו לבטא יותר מכל את הקדושה האמיתית בחיי האדם המצויה בשלושה רבדים ברורים. הראשון : קדושת היחסים שבין האדם לבוראו- האיסור על עבודה זרה. השני: הקדושה שבחיי האישות והמיניות שאל לו לאדם לחדור למרחב אינטימי שאינו נכון לו- גילוי עריות. והשלישי : הערך הנשגב של קדושת החיים והאיסור החמור על נטילת חייו של אדם- שפיכות דמים. כאמור, אלו שלוש העבירות שמגדירות את עיקרי היהדות בשלושה ממדים- "גילוי עריות" גורם לקריסת הממד האינטימי, "שפיכות דמים" גורמת לקריסת הממד הסביבתי ובמאמר זה נדון בנושא "עבודה זרה" הגורמת לקריסת הממד האלוקי.
עבודה זרה – יחסים במשבר
"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני..", " לא תעשה לך פסל וכל תמונה.." ( שמות כ'). פסוקים אלו ביססו יחס מסויג מאוד של התרבות היהודית כלפי הוויזואלי והחזותי אף על פי שלא מוגדר בהם רעיון מונותיאיסטי. לא כתוב בהם שאין אלוקים אחרים אלא מודגש האיסור על עבודה זרה שהיהדות רואה בה מצג שווא. המונח " עבודה זרה" מייצג כל סוג של פולחן דתי ו/או רוחני העומד בניגוד גמור לציווי האלוקי ( ראה ספר דברים פרק ד'). קרי, חל איסור מוחלט על כל עבודה רוחנית או גשמית המושתתות על אמונה המייחסת כוחות אלוהיים לישויות חומריות. כאמור, האיסור על עבודה זרה הינו גורף, חד משמעי ולא מתפשר.
הוא נוגע בשורשי יצר הסקרנות שבטבע האנושי בחיפוש אחר הרצון להטבה עצמית, ובמחשבת האדם התוהה אל עבר הכוחות הדינמיים הפועלים בבריאה וכיצד ניתן לרתום אותם לתועלת. בתחילה היה המיתוס שהניע את בני האדם לבנות סביבם מארג של כוחות, שבמישרין או בעקיפין קבעו את גורלם. במרומי האולימפוס ריחפו אלים שחרצו גורלות- מי לחיים ומי למוות. קבוצות מן החי והצומח קיבלו מעמד של קדושים, רוחות ושדים התהלכו מעל ושלטו ממקום מושבם על הנעשה בחיי האדם, שכעלה נידף ברוח נכנע לגחמות, לדחפים ולרצונות שבקעו מליבו.
כאמור, בימי קדם עצמים שונים נחשבו לאלוהים ובימנו השתנו המושגים ותו לא. בעבר סגדו לעץ ולאבן, וכיום השמות התחלפו. הריבוי קיים ועומד. תרבות, אופנה, ציוויליזציה, כלכלה ומעמד – אלו הן סקירות מקוצרת בלבד של פנתיאון האלים של זמננו, ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלו? מנקודת מבט יהודית יובן כי החיפוש המתמיד אחר האלוקות הוא דבר מבורך ואף מחויב המציאות בקבלה, אך כל ניסיון לשרטט קווים לדמותו של הבורא בדרך של האנשת הכוחות האלוקיים, עלול להוביל את האדם לרעות בשדות זרים, בהם הוא עלול לעבור שיעור גדול בשפלות הרוח ככתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".
תורת הקבלה בהביטה אל הרבדים העמוקים ביותר, מלמדת כי הבורא הוא השליט המוחלט על כל המצוי והקיים. וכי עבודה זרה במהותה היא כל סוג של עשייה הגורמת לאדם להשתעבד למערכת זרה לנשמתו ולפיכך לנהוג הפך טבעו. להימצא בתחושת ריקנות ובחוסר סיפוק נפשי העלולים להקרין באופן שלילי על כל תחום בחייו. כך שמי שלא יפנים זאת, ימצא ביטוי לרצונותיו בתשובות "יצירתיות" הנובעות מתוך מציאות מדומה. כזאת המעניקה תשובות סתמיות, רדודות וחלולות העולות בקנה אחד עם הדחף בסיפוק התאוות והתשוקות האישיים. אולם, תחושה זו עשויה להתחלף חיש מהרה בתחושת מילוי והתעלות נפש מיד עם ההכרה כי העבודה הרוחנית האמיתית, מצויה בהוויה שבה האדם מצליח להתעלות מעל המציאות העכשווית ומכל סוג של שיעבוד ומייחד את עצמו עם האל האחד והיחיד, האבסטרקטי והמשולל כל סממן גשמי.
הבורא איננו חלק ממשחק החיים האנושי אלא הוא זה היוצר אותם מתחילתם ועד סופם ואינו כפוף לממד הזמן, למערכת החוקים או לאחד הכוחות בבריאה. בכל מצב שבו האדם פוגם במהותו ומוכר את נשמתו לכל סוג של עבודה זרה, לרבות תאוות הממון השליטה והשררה, מיד נוצרת תהום פעורה המעידה על קרע עמוק במערכת היחסים שבין האדם לבוראו. התפיסה הפרטית, זו המעמידה את האדם במרכז ואת הבורא בשוליים, גוררת בעקבותיה עבודה חומרית, שבה האדם הופך את הטפל לעיקר ובסופו של דבר הופכו לאלוקיו. שהרי עבודת המציאות החושית היא מוגבלת והאמונה היא זו הפורצת את גבולות המציאות.
מוגש בברכה,
יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה" כותב ומרצה סודות הקבלה לקביעת תורים לייעוץ 03-9220784 www.kabalah.co.il
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
