דף הבית / כללי / מורה לחיים

מורה לחיים

כשאורנה ובעלה התגרשו, היא שמה לב בשינויים לרעה שחלו בבתה קרן, וגם אחרי מספר חודשים דבר לא השתנה. זאת הסיבה שהיא החליטה לשלוח מעקב אחריה כדי לבדוק מה היא עושה אחרי בית הספר. התוצאות השאירו אותה המומה

אורנה תמיד האמינה שהיא חברה ממש טובה של ילדיה. היא מאד דבקה ברעיון של לייצר סביבה בטוחה ונעימה לבני משפחתה, וזה אכן בא לידי ביטוי בתקשורת טובה, פתיחות וכבוד הדדי. לצערה, היא לא הצליחה לייצר דבר דומה עם בעלה. אחרי שנים ארוכות של ניסיונות מפרכים, היא הרימה ממנו ידיים וביקשה להתגרש. היא ידעה שלא יהיה לה קל לעשות את זה אתו, אבל החליטה ללכת על זה בכל מחיר. אחרי שלוש שנים של מאבקים מייגעים, היא קיבלה את הגט המיוחל.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "גל גפן" Joffe.dana@gmail.com


לא משנה כמה היא ניסתה לא להכניס את הילדים ל"קלחת הגירושין", הגרוש שלה ידע לעשות זאת היטב. הוא עירב אותם בבעיות הזוגיות שלהם, מה שהשפיע עליהם לרעה. אורנה ניסתה יותר מפעם אחת להסביר לו את רמת הפגיעה שלו בהם, אבל לא היה באמת עם מי לדבר. אם הייתה לו אינטליגנציה רגשית, סביר להניח שהיא לא הייתה מתגרשת ממנו מלכתחילה. זה תמיד היה אחד הקשיים שלה איתו. כבר בתחילת תהליך הגט, היא הבינה את רמת השפל שהוא מסוגל להגיע אליה. לא פעם הוא ניסה להסית את הילדים נגדה, והיא השקיעה אנרגיה מרובה על מנת לאזן זאת עבורם. היא האמינה שהיא הצליחה בסופו של דבר, אבל אין לה ספק שזה נתן לילדים משקעים רגשיים כבדים.

 

חוסר כבוד

כעת, רגע אחד אחרי, כשכל המאבקים הסתיימו, אורנה יכולה סוף סוף לחזור לחיי שגרה שלה, ללקק את הפצעים שנוצרו, ולהתפנות לשיקום חייה ומשפחתה. מי שלא חווה גירושים קשים, יתקשה להבין את כמות האנרגיה שזה שואב. ממקום כזה, קשה לתפקד באופן נורמלי וסדיר בתחומים אחרים של החיים, ולכן יש לזה השפעות על עבודה, פרנסה ויתר המשפחה. עד כמה שאורנה ניסתה לשמור על "עסקים כרגיל", היה לה ברור שמישהו משלם את המחיר והיא לקחה את זה בחשבון. כעת, כשהכל הסתיים, היא הבחינה בשינויים שחלו בחייה של קרן, הבת המתבגרת שלה.

אם פעם קרן הייתה אחת "החברות" של אורנה. היום היא מתבגרת טיפוסית שמסתגרת בחדרה לאחר שעות הלימודים, וכשהיא יוצאת מהחדר זה רק מחוץ לבית. כמעט ואין לה רצון או נחיצות לשבת איתה כמו פעם בסלון או במטבח. רק אם ממש חייבים. אורנה ניסתה לא פעם לדבר איתה מלב אל לב ולגרום לה להיפתח בפניה שוב, אבל עד כמה שקרן אמרה לה שהכל בסדר, זה לא קרה.

אם אורנה חשבה שזה רק פונקציה של זמן, הרי שגם אחרי מספר חודשים לא חל שיפור, אלא ההיפך. קרן החלה לגלות סימנים של חוסר כבוד כלפיה. הייתה לה מין נוגדנות שקשה היה לתקשר מולו. זה רק הצדיק עוד יותר את ההסתגרות שלה בחדר או את היציאות המרובות שלה מהבית. כשאורנה ניסתה להתעניין לאן היא הולכת, היא תמיד קיבלה את אותה תשובה כללית כמו בפעמים הקודמות "לחברות….".

 

במושב האחורי

חבר הציע לה לשקול מעורבות של חוקר פרטי. היא לא אהבה בכלל את הרעיון אבל היא כבר התייאשה מכל דרך אחרת שניסתה. אחרי ששמעתי את דבריה, שיתפתי אותה במשהו שלמדתי בעבר על ילדים. כשיש "חומה" ופערים בין הדורות, זה לרוב נובע משקרים של הילדים שמייצרים את אותה חומה. בהנחה שזה נכון, אין הרבה אפשרויות על מה יש להם לשקר. זה יכול להיות על ציונים, לימודים, מצב חברתי, שימוש באלכוהול וסמים וקשר זוגי. לקרן היו ציונים טובים, לא היו סממנים של שימוש בחומרים כלשהן, ולאורנה אין כל בעיה שלקרן יהיה חבר. נהפוך הוא. אכן תעלומה. אם זה לא היה ככה, לא היו צריכים אחד כמוני.

קרן תמיד חוזרת בצהריים הביתה אחרי הלימודים, לכן קבעתי עם אורנה שנתחקה אחריה משעות אחה"צ עד הערב. לקראת השעה חמש הבחנתי בה יוצאת מהבית. אחרי שצעדה מספר רחובות, היא חלפה על פני שער בית הספר שלה, ונעמדה בקרן הרחוב האחורי. נעמדתי גם. אם עד כה זה הרגיש נורמלי, הרי שכעת הייתה אוירה דרוכה. קרן הסתכלה לצדדים ואז לעבר הנייד שלה וחוזר חלילה. ככה מספר דקות ארוכות ומתוחות.

רכב נכנס אל הרחוב, וליתר בטחון שקעתי עמוק בכסאי כדי להסוות את עצמי. הרכב נעמד ליד קרן ומיד עזב את המקום. החלק המוזר היה שקרן התיישבה בכסא האחורי. הייתי די משוכנע שראיתי ברכב רק נהג ולא מישהו נוסף לידו. ברמזור הקרוב הזדחלתי לצד הרכב כדי לבחון זאת שוב. איש לא היה ליד הנהג, ובקושי ניתן להבחין בקרן שיושבת מעבר לחלונות הכהים מאחור. ממש תמוה.

מבוגר ממנה

כשהשניים עצרו את הרכב בחניון של עיר אחרת, וירדו מהרכב. הם הגניבו נשיקה ממושכת ליד הרכב, וצעדו מחובקים מספר צעדים. לאחר מכן הלכו אחד לצד השני לעבר בית קפה בסביבה. הדברים החלו להתבהר. היה לי ברור מדוע היא לא משתפת את אורנה. הנהג נראה מבוגר ממנה בעשרים שנה לפחות. ניסיתי להיזכר בגילה המדויק של קרן והרצתי במוחי את המגבלות של החוק לגבי קטינות.

באותו ערב בחרתי לא לספר לאורנה דבר, מחשש שתתפרץ על קרן. העברתי לה את המידע בשעה שנפגשנו, והראיתי לה את הצילומים. היא אכן הוכתה בתדהמה. "אני עוד מברר לך פרטים על הנהג" אמרתי. "אין צורך" ענתה "אני מכירה אותו. זה מורה מבית הספר שלה". עכשיו היה תורי להיות בהלם. זה נתון שמעמיק את עוצמת העבירה של שניהם. "אני לא מאמינה שהוא ניצל את המצב הגרוע שלה בבית" כמעט יבבה. נתתי לאורנה לעכל את הדברים. אחת הטעויות הנפוצות היא להגיב בצורה אימפולסיבית, ולפנות כל גורם אפשרי. מי שניסה זאת בעבר יכול להבין למה זה נחשב טעות. צריך לדעת למי לגשת ואיך לעשות זאת. כשפגשתי אותה שוב, גיבשנו תכנית פעולה שמתחשבת בכל הנסיבות, ועם זה פנינו בצורה מסודרת לרשויות.

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

 

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל joffe.dana@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

פרי עם חבר על ארבע. צילום פרטי

ראשל"צ: "אנחנו לא מוסרים כלב לכל אחד"