לא תרצח

ישנן דרכים שונות לבדוק מה הם עיקריה של דת, אחת מהן היא לבחון מה הם הדברים האסורים בתכלית שחייב אדם להימנע בכל כוחו מלעשות,  גם אם הדבר יעלה לו בחייו. על כן בזו הדרך אני מבקש להציג בקצרה התבוננות בעיקריה של היהדות בהסתמך על שלוש מצוות "לא תעשה" שהן בבחינת ייהרג ובל יעבור. כלומר חל איסור מוחלט לעבור עליהן אפילו במחיר הקרבת חיים. כיצד מבארת הקבלה עניין זה ומדוע מחויב דין מיתה בדת ערכית כל כך המקדשת את ערך החיים, שהרי קיימת קביעה חד משמעית כי "פיקוח נפש" דוחה על הסף את כל קיום המצוות. לכאורה, קיימת סתירה פנימית מובהקת בין קדושת החיים לחיוב דין מיתה. אולם, באם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים נגלה מסר רעיוני חשוב. הקדושה האמתית בחיי האדם  המצויה בשלושה רבדים ברורים. הראשון: קדושת היחסים שבין האדם לבוראו- האיסור על עבודה זרה. השני: הקדושה שבחיי האישות והמיניות שאל לו לאדם לחדור למרחב אינטימי שאינו נכון לו- גילוי עריות. והשלישי: הערך הנשגב של קדושת החיים והאיסור החמור על נטילת חייו של אדם- שפיכות דמים. כאמור, אלו שלוש העבירות שמגדירות את עיקרי היהדות בשלושה ממדים- "גילוי עריות" גורם לקריסת הממד האינטימי, "עבודה זרה" הגורמת לקריסת הממד האלוקי ובמאמר זה נדון בנושא "שפיכות דמים" הגורמת לקריסת הממד הסביבתי-חברתי.

שפיכות דמים – חייו של רוצח

האדם נע תמיד בתוך המרחב הקיומי, שמתהווה משלושת הממדים האמורים לעיל-הממד האינטימי, הממד הסביבתי, והממד האלוהי. תפיסת המצוות של התורה טוענת, שישנם מעשים שמחזקים ומבריאים את הממדים הללו, וממילא את הקיום הנפש של "האני" הפרטי בתוכם אך ישנם גם מעשים שלא סתם פוגמים בממדי הקיום, אלא ממש הורסים אותם וגורמים להם לקרוס. כשאחד מממדי הקיום קורס עולם שלם נחרב ואין מעמד "לעצמי" המתקיים בתוכם, והוא נהרס ונמחץ תחת הריסות הממד שהחריב. כמתבאר בפסוק "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" (בראשית ט') כידוע , ביהדות מייחסים ערך רב ונשגב לקדושת החיים. הציווי "לא תרצח" המופיע בעשרת הדברות ובנוסף מהווה אבן יסוד עיקרית במכלול הערכים היהודיים בפרט ובתרבות האנושית בכלל. כך שאין חברה אנושית מתוקנת, מוסרית וערכית המתירה את דם האדם כלאחר יד כחלק מתפיסת עולם. לפיכך אנו למדים כי שפיכות דמים (בשונה מחיוב דין מיתה) מבטאת הפרה בוטה של הציווי האלוקי בהגדרתו הפשוטה והמפורשת.  תורת הקבלה רואה בנשמת האדם את הממד האלוקי הנשגב והנעלה ביותר ובחיי העולם הזה המשכיות טבעית מחיים קודמים (גלגולי נשמות). היטיב לבאר זאת האר"י הקדוש בספרו שער הגלגולים, הוא מלמד כי לאדם נקבעו מטרה וייעוד עוד ובטרם הולדתו ומוטל עליו ליישם בחייו את כל מה שמצופה ממנו עד להשלמת התיקון. לפיכך הוא לא יסתלק מן העולם הזה עד אשר יסיים תיקונו. לכן כל פגיעה בנפש, קרי רצח מהווה התערבות פוגענית וישירה באיזון שבבריאה ובממד האלוקי המקיים אותה. הואיל והרוצח מונע מהנרצח להשלים את תיקונו וידיו מגואלות הדם מעידות על זלזול מופגן ביצירה המופתית והמקודשת לקב"ה יותר מכל- חיי האדם.

לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי ערך חיי האדם נהרס כאשר הוא עובר עבירה שכזו ועדיף לו למסור נפשו מתוך כבוד, ענווה ואהבת האדם מאשר להציל את חייו במחיר רציחת אדם אחר, חף מפשע. לפי גישה זו חייו של רוצח מאבדים מערכם ומטעמם ואין לראות בקיומו הפיזי כדי להצביע על קיומו הרוחני שקרס ונשלל מיד עם מועד שפיכת הדמים. יובן למעין כי כל אדם הוא עולם לעצמו , אחד יחיד ומיוחד. אובדן חיים כמוהו כחורבן העולם כפי שנאמר: "נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם – מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם – מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל-באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל-אחד מהם דומין לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם" (ספר שופטים,סנהדרין, יב, ג): כך הוא האדם, וזה סודו, לומר לך כי ייחודו של האדם בא לו משום שהאל בראו בצלמו כדמותו והעניק לו מתנת חינם- חיים.

מוגש בברכה

יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה" כותב ומרצה סודות הקבלה לקביעת תורים לייעוץ 03-9220784  www.kabalah.co.il