פנתה אלי אמא עם קושי: בנה בן השלוש מרבה לבכות- כשמתקלח, כשרוצה ולא מקבל משהו, כשהוא עייף/רעב. ניסיתי לבדוק מה מפריע לה: שהשכנים שומעים? שהילד עצוב? שהרעש מטריד? שהיא מפרשת בכי ככישלון שלה כהורה (ילד בוכה, משמע אומלל ותפקידה לשמח אותו)?
הבנת הצורך של האם תוכל לכוון איך לטפל בסיטואציה.
איך מתייחסים לבכי?
בכי הוא דרך ביטוי של תינוק, שבה הוא מביע אי נוחות לצורך שלא נענה וגורמת לנו להתייחס אליו. למה דרך הביטוי הזאת נשארת בגילאים בוגרים יותר?
לפעמים זה פשוט ביטוי לתחושה שקשה לבטא במילים, סוג של פורקן למתחים, לעיבוד כעסים, להיפטרות ממטענים רגשיים- שחרור נחוץ ובריא (זה קורה גם לנו, נכון?).
כשאנחנו מנסים לברר למה הילד בוכה, הרבה פעמים אין לו תשובה. הוא לא יודע.
אנחנו, כמבוגרים, יכולים לשער האם הבכי הוא ביטוי לעייפות, רעב, פורקן ולהגיב בהתאם בשיטת ניסוי ותהיה: להשכיב לישון, להאכיל, לחבק, להניח.
לעיתים, הורים מפרשים את ילדם הבוכה ככישלון שלהם. תפקידם, כפי שהם רואים אותו, לגרום לילד להיות מאושר. מאושר משמע להפסיק את הבכי מהר ככל האפשר.
אז בואו נשנה זווית ראייה: בכי הוא השתחררות מכאב, בכי טוב לפעמים ממש מרפא ובריא.
תגובתנו צריכה להיות ממקום שאנו מבינים שלילד יש צורך בפורקן ולהגיב בהתאם: לאפשר לו להתקלח, או לוותר על מקלחת אם הוא עייף, לתת מזון אם הוא רעב, לחבק, או לאפשר לו לבכות ולפרוק למען שחרור נחוץ ובריא. יש לזכור, שהבכי הוא מחווה של אמון בנו ובאהבה שלנו כלפיו מבלי להתמוטט, לכעוס או להתאכזב. נשימה או התרחקות לכמה שניות יכולות לסייע לנו להגיב ברוגע.
סיבה נוספת לבכי יכולה להיות הבנה של הקטנצ'יק, שדרך הבכי הוא משיג דברים. בוכה=מקבל.
הדרך לצאת מהמעגל הזה היא בשיחה חד פעמית: 'עד היום כשרצית משהו, בכית. בגלל שאני אוהבת וסומכת עליך שאתה כל כך חכם- מהיום, כשתרצה משהו, אתייחס לבקשה שנאמרת במילים.
לומר ולבצע- ברוגע, סבלנות והתמדה.
(נ.ב- גם לבנים ישנה הזכות לבכי).
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
