שנה חדשה בפתח- הזדמנות נפלאה לעצור ולבדוק איזה מין הורה אני? איזה הורה אני רוצה להיות? האם אני מגשים את הרצון הזה?
לכולנו יש מודל הורי שעליו גדלנו בבית הורינו, שאהבנו או לא והחלטנו לנהוג כמוהו, ההיפך או אחרת ממנו. הפעם אתייחס להורה הביקורתי, הורה שמכוונה טובה יוצא מתוך נקודת הנחה:
'אם לא אלמד אותו מה לא בסדר, איך ילמד?': "אתה תשפוך את המיץ! "אל תרוץ", "תיזהר! תיפול!", "אתה מתלכלך!"," אתה תיחתך!", " לא ככה".
מדובר בהורים טובים, שאוהבים את ילדיהם. הם לא מעלים בדעתם שהחוויה שחווים הילדים (שקרוב לוודאי שופכים את המיץ, נופלים, מתלכלכים…למרות האזהרות) היא לא חוויה של אהבה והערכה. ההורים לא מעלים בדעתם שהאזהרות החוזרות ונשנות לא הופכות את הילד ליותר בטוח מסוגל ואיתן.
בינינו, רובנו לא יוצאים נשכרים מהערות חוזרות ונשנות, מביקורת. לרוב נתגונן, נכעס, נתעלם, נפתח 'חרשות' ורק לעיתים רחוקות נגיד תודה על הביקורת שמופנית כלפינו.
כשאנחנו מאירים בפנס את כל הטעויות פעם אחר פעם, הילדים מרגישים כמו בדוכן נאשמים ומאמינים שמשהו לקוי אצלם, אחרת לא היו מבקרים אותם שוב ושוב.
מה שקורה הוא חוק הנבואה שמגשימה את עצמה: אם נחפש פגמים נמצא. אם נחפש במודעות את הדברים החיובים בהתנהגות הילד, נמצא הרבה דברים ראויים וגם הילד, שייהנה מהעידוד והמחמאות, יחפש הזדמנויות לקבל אותם.
במקום "תשפוך מיץ"- ממש מקסים, שהצלחת למזוג את רוב המיץ; "אל תרוץ!"- יש לך כל כך הרבה מרץ- בוא תרוץ בגינה; "אתה תיחתך!"- אני אוהבת כשאתה משתמש בסכין, כל הכבוד שאתה מנסה.
מזמינה אתכם לשתף באופן יומיומי במשהו שאתם אוהבים בילד (או בעצמכם): אהבתי מאד ש.. נהניתי כש…זה היה ממש מקסים/מרגש ש…
אפשרו להם להחמיא לכם. אנחנו סוג של מראה ומודל לילדים: מה שהם חושבים שאנחנו חושבים עליהם, עוזר להם להוציא לאור את הטוב שבהם, את המתנה שיש בהם, הכישרון, תחושת הערך. אימון בראיית הטוב הוא שם המשחק. ככל שנתאמן ונתמקד בו, כך יגדל.
אז איזה הורה אני?
חיבוק ושנה טובה לך.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
